בוחרת בטוב

כמו תמיד מאסטר יודע להעמיד אותי במקום.
הזכיר לי שהחיים הם הזדמנות לאושר. שהעולם הוא מקום נפלא.
שאני רק צריכה לבחור באיזה צבעים לצבוע את העולם שלי.
אבל מה?
אני עדיין שבויה בתחושה שהעולם רוצה לדפוק אותי,
הפחד הזה, שמאסטר הזכיר לי כבר מאאות פעמים להימנע ממנו,לשחרר אותו,
הפחד הזה, שמשהו ישתבש-משתק.

לומדת וצועדת, מתקדמת.
ומאסטר הסביר לי היום שאני גוזמת את הענפים במקום לטפל בשורש, באמונה, בתפיסה הזו
את העולם כמקום חשוך.

הייתה בי היום תחושת מועקה, הצטברות של דברים שהלחיצו/הכעיסו.
ומאסטר היה גם שם, בשבילי,הזכיר לי להרכין ראש, לשחרר,
להאמין לגמרי בהזדמנות לטוב.
לתת לעצמי לקבל את הטוב בלי מעצור, בלי היסוס ובלי פיקפוק.

לשחרר, לוותר.
שוב, מילות המפתח שעד שלא אצליח להגיע אליהן עמוק יותר יהיה לי מאוד קשה להתקדם.
איך מאסטר אמר לי בשבוע שעבר? עכשיו הזמן לאהוב.
גם אותי, ום את הקטנצי'ק. היה רע הרבה מאוד זמן.
די! עכשיו הזמן לאהוב!


שקט.
מרכינה ראש ומצטנפת לרגליו של האיש הגדול והחזק שעוטף אותי.
שמאפשר לי להתפרק מולו.
תודה מאסטר.