לפני 14 שנים. 14 בינואר 2010 בשעה 20:52
למרות שזה לא נפל עלי בהפתעה-
לגמרי לא קל לי המרחק הזה.
זה לא ההגיון שמדבר. הרי שם ברור לי שזה מה יש כרגע.
סדר עדיפויות.
מה לעשות שללב שלי יש היגיון משלו?
אני ברגע כזה של חולשה, של געגוע עמוק.
ואפילו את הקול שלו אין לי כרגע שיחבק.
זה לא ממסכנות. סתם היצטברות של דברים שאני רוצה ליישב לי בראש מולו ואיתו.
אני יודעת שאתה יודע ובכל זאת בא לי לשחרר צעקה כזו מבפנים.
מאסטר, אני מתגעגעת. מאוד.