לפני 12 שנים. 31 בינואר 2012 בשעה 14:00
הבכי הזה שחנקתי בעבודה, התאמצתי כל כך להסתיר עד שהסתיימה השיחה המחורבנת עם הפונה המחורבן, וביקשתי לצאת לרגע כי אני לא מרגישה טוב. גם בשירותים ניסיתי שלא לבכות כדי לא לחזור לעמדה שלי עם עיניים אדומות. הבכי הזה זולג לו עכשיו החוצה כשבעצם אני לא יודעת על מה בדיוק אני בוכה. כואב לי. אני מנסה לזכור שהעולם הזה הוא מקום נפלא להיות בו. זה רק האנשים בו, לא כולם, כמובן, שמחרבים אותו.
