בוחרת בטוב

אחרי יותר מארבע שנים, אני מכירה את הדרך הזו על פיתוליה בעיניים עצומות. ובכל זאת, פעם ראשונה לנהוג בדרך הזו שמרגשת אותי בכל פעם מחדש...בהחלט מרגש.

פעם ראשונה גם לטיפטופי השעווה על הגוף שלי, בשילוב עם קוביות קרח ופתאום עכשיו אני נזכרת במקום אחר, בכמעט סשן שעווה אחר שהברזתי ממנו ברגע האחרון ואמרתי לא. והמשכתי הלאה, בדרך לפגוש אותך... (:

והתמונה החדשה בפרופיל.. אמנם חשבתי שהתמונה החדשה תהיה זהה לקודמת רק בממדים אחרים, אבל זו, עוצמתית לא פחות מהתחת המתכווץ שלי.
אני שוכבת שם על השטיח בעיניים עצומות, מתמסרת לחפץ הזה שמלטף אותי ואתה שואל אותי משהו. לי היה נדמה שאתה שואל אם כואב לי ואני עונה שלא. ואתה אומר שאם הייתי פוקחת עיניים, אולי הייתי מפחדת. אני פוקחת. ביד שלך סכין שמקלף ממני בעדינות את השעווה. אני לא פוחדת.
אתה נועץ אותו בי קלות ושואל אם גם עכשיו אני לא פוחדת.
כשהידיים שלך אוחזות בסכין, אין בי שום פחד.
אלו הידיים שאוהבות אותי כ"כ. אלו הידיים שדקה קודם, במטבח, חיבקו אותי באהבה עמוקה כ"כ, שהתקשתי להכיל ונסגרתי.. אלו הידיים שלך, מאסטר.
גם אם מה שעלה לי בראש היו ידיים אחרות, אוחזות אולר, ועיניים מרוכזות בעיון רב בכוס של הילדה הקטנה ההיא שהייתי..

הידיים שלך, מאסטר, כמו הלב הענק שלך, מצליחות בכל פעם לקלף ממני עוד ועוד שכבות.
ועדיין נותרה עבודה בלשחרר, לתת לאהבה שלך לחדור פנימה בלי מחסומים, בלי לברוח, בלי להתקפל. פשוט להרשות לעצמי להיות אהובה.