בוחרת בטוב

כ"כ חיכיתי שתצא השבת.
היה לי לא פשוט.. למרות הציפיה והתיכנון וההשקעה המרובה, לא הכל הלך כמו שרציתי.
העלבון, זה שחונק אותי בכל פעם שדפוסים ישנים עולים, איים למוטט אותי.
ישבתי לי בחוץ, וניסיתי לחשוב בראש מה מאסטר היה אומר לי.. העלבון הזה מצליח בכל פעם מחדש לשתק לי את החשיבה, מוציא ממני אמירות שצובטות לי מיד אחרי שהן נשפכות לי מהפה.

במוצאי השבת, בשיחה עם מאסטר, שהזכיר לי שהכל בסדר, שאני אולי לא מושלמת אבל נהדרת בדיוק כמו שאני! עם הבכי הזה שנוזל ממני בלי שליטה ברגע שהמילים שלו מלטפות לי את הבפינוכו באהבה גדולה...

ההוראה של מאסטר ברורה, גם אם לא פשוטה. לא להעלב.
אני סוחבת איתי עלבונות ישנים. צריך לטפל בהם, לנקות. יש לזה זמן.
אבל בשאר הזמן כדאי לי לזכור שהעלבון נובע מהעובדה שאני מרגישה עלובה. שאני מאפשרת לעליבות לתפוס אצלי מקום, במקום לזכור שאני נהדרת בדיוק כמו שאני, עם כל החסרונות..
אני מזכירה לעצמי שמאסטר שלי יודע לבחור, ואין מצב שלו הייתי באמת עלובה, הייתי נשארת שלו.