על הדרך

כמו אחרי חיים של כפירה לגלות שאלוהים קיים, ושלא אכפת לך מזה.

עם דיסטורשן ובירה וזן וחופש ואספקטים מדעיים ממוקדים ביותר אבל מופשטים מספיק כדי שזה רק יגדיר מחדש את המופשט, מבחוץ. מבפנים. בשביל הכיף. ומלא מתפרעים להתפרע איתם.
ועוד דיסטורשן.

הכי קול בעולם

בהכל.

איפה יש?

בלי קביים, בלי ממסד, בלי פירושים. מקסימום הערות המתרגם.

שאתם רוצים להיות עם אנשים, אבל לא לדבר? לשבת, להקשיב, אולי להנהן או לרטון, במקרים ממש קיצוניים אבל לעזוב את מרכז הדיבור לנפשו?
...

מכירים?

תל אביבי: פלאפל עושים מעגבניות.
בן אדם: לא נכון.
ת"א: אתה רומז שאני שקרן?
ב"א: אני מצהיר שאתה טועה.
ת"א: אני לא שקרן! (פרצוף נעלב מאוד)
ב"א: תוכיח.
ת"א: אפשר לזיין אותך בתחת?

שירים ברדיו לפנות בוקר, כאילו מפחדים שאם ישימו משו חדש השמש לא תבין מאיפה לזרוח.
אם הם ישימו כוורת אני שוברת תרדיו.

* טוב לכתוב על רטוב, מלהיתקע בלי לחשוב. *

"בואי תני לי
סקס וינילי"

העבודה האמיתית שלי מתחילה לעלות לי על העצבים..

"האדון שלי, עצם_זקופה, הלך שנייה לחרבן והשאיר אותי בייביסיטר לאחיינים של קרברוס...
נכון לא דומים לו?
-כן, החרמש זה שלו."

יום של מזג נעים לכולם

יש דד ליין, אבל אני עייפה מכדי לצרוח.

ביי.