הזיות על סטיות

אז היה ממש נחמד אתמול אצל אייר. כשבאנו באיחור לא-מכוון באחת וחצי, היו די הרבה אנשים. משום מה, רק אחת מהנוכחים ראתה לנכון לרקוד. ממש לרקוד ברחבה, לא להזיז את הראש בקצב המוזיקה. אבל היו אנשים, חלקם פרצופים מוכרים, חלקם פחות, תמיד יש איזה בחור או שלושה שנראים ממש טוב ולבושים אשכרה פטישיסטי ולא סתם שחור שעושים נעים בעין.

בייב לא בזבז זמן וישר ניגש לתבוע את חלקתו בפינת הקשירות, שנראית בערך כמו צינוק עם אלומת אור בודדת זוהרת מהתקרה. מוצלח מאוד בעיני.
אחרי שהחדר סומן באמצעות תיק החבלים האימתני היה זמן לשלומים, דרינק, נחמד. היה אפילו אוכל. כצפוי, אף אחד לא באמת התייחס לכך שהערב היה בסימן קולינריה. אמרתי אף אחד? התכוונתי אף אחד, חוץ מאיזה בחורה שהגיעה למסיבה עם סינור של טבחים וכלי בישול צצים מהכיסים. רעיון שלו.
"אוף, איתך כל פעם שיוצאים למסיבה זה כמו סשן השפלות!"
"נו, ומה אומרים?"
"תודה 😄 "

אז הייתה קשירה ממש מושקעת עם מחוך חלקי ורתמת טיפוס וקשירת שיער ויד ורגל והכל מחובר לערמה הולכת וגדלה של שאקלים שנתלים מלמעלה. וכשכבר לא הייתי צריכה להשקיע אנרגיה בלעמוד, היה כל כך נחמד.. להתנדנד, ולנוח, ולהסתובב, ולנסות להזיז את הרגליים ככה וככה ולעשות שוויצים ופשוט להסתלבט, בתוך החבלים האלה שהחזיקו אותי.

אז שוב תודה בייב ותודה לכל מי שצפה, במיוחד למי שלא זרק הערות אידיוטיות לאוויר או לא שאל שאלות מיותרות (אני לא סוציומטית אבל לא אוהבת זרים שמתחקרים אותי מה הקשירה עושה לי ואיזה תחושות אני מרגישה).

וכן, זה שיפר לי את מצב הרוח. מה לעשות, מרגישה בבית במסיבות של סוטים 😱

חלק א' של יום ראשון מתקרב לסיומו והאמת - לא ציפיתי.
אחרי סופש מלא תענוגים* הנחיתה לתוך שבוע רגיל, עם ערימות של מטלות ותוספות, היתה מחורבנת למדי.

אבל הנה אני, עם רוב רשימת ה- to do שלי מחוקה בקווים גאים.

חבל שההיקף והתוכן שלה בקושי יכולים להעסיק ילדה בת 10 לשעתיים.
אבל פרה פרה. פרה פרה.

למי שלא יודע, שזה בעצם כולם מינוס שתיים, אני עוברת תהליך של אבל כבר זמן מה, וזה מסרב בעיקשות להיות קל יותר.

-----------

* - אוכל שלא אני הייתי צריכה לבשל + כלים שלא אני הייתי צריכה לשטוף, נסיעות שלא אני נהגתי בהן, סקס וסשנים בהם אני כמו נשלטת טובה עשיתי את המינימום ההכרחי וכו' 😄

אני במלחמה בלתי פוסקת להגעה לאיזון. קפה, בירה, קפה, מגולגלת, אוכל, שתייה, קולה, תה, מתוק, מלוח, צרבת, חלב, קינוח, חסה להתרעננות, תנומה, קפה ובסוף צריך עוד תנומה כדי לעכל את החומרים. ומים להתייבשות. ומיץ פטל לנפילת הסוכר. ואז לצחצח שיניים אחרי המיץ פטל.

ואז עוד קצת מיץ כי זה טעים.

היה ממש נחמד אתמול במסיבה של אייר, אם כי אני חייבת להודות - היה הרבה פחות כיף להסתובב עם ציצי בחוץ במסיבה המונית לעומת המסיבה האינטימית יותר (שעבורי בכלל מתחילה להיות כמו בית) אצל דיווה.
לא נראה לי שאנשים שבאים לאייר רואים פחות ציצי בחייהם, אבל לפי כמות הבהיות והמבטים אפשר היה לחשוב שהם מזפזפים בטלוויזיה בשישי בערב ובטעות נתקלים בכתבה על שבט המסאי בערוץ הראשון ונגנבים מההזדמנות לראות קצת שדיים חשופים מתנופפים להם לכאן ולכאן.

מדברים על חזה חשוף, פרס יוענק למוצא הישר שימצא את מקור וסיבת החשיפה; מילא אם הייתי נהנית מזה, אז הייתי יודעת שזה אקסהביציוניזם (סוג של) אבל זה לא תענוג, אלא יותר מרגיש לי טבעי. ילדים, ציבעו יפה את הפטמות של השפחה ושילחו לת.ד. 90210 רוממה ירושלים. בין הפותרים נכונה יוגרל.

בין מצוקה לשובע
בין מצוקה לשובע

(הג'ירפות)

הגעתי לשעת חצות אחרי יום של קצוות. לא קצוות של טוב, לא קצוות של שיער, אלא קצוות של מצב רוח. למעלה, למעטה ולצדדים. עכשיו אני ריקה למדי. הולכת לטפל בזה (הלחמניה כבר בטוסטר).

אומרים שיהיה טוב.
אז אומרים.

צודקים.

שימו לב, נוסעים בטיסה 916, מדבר הקברניט.
אני מביא לידיעתכם, כי חווית הטיסה שלכם עשויה להיות פגומה בשל העובדה כי אינני מנווט את המטוס. למעשה, אנו נעשה את דרכנו עד סוף הטיסה כשאנו מחוברים לכלי טיס אחר, גדול יותר בצורה משמעותית, ותפקידי כקברניט מסתכם בצפייה בהתנהגותו והגבה מינורית, שתמיד תיעשה כמה שניות מאוחר מדי עקב הנסיבות.

אתם מתבקשים להאזר בסבלנות ולזכור, כי שאר הנוסעים אינם בהכרח באותה סירה איתכם. חלקם אפילו לא רצו לעלות על המטוס מלכתחילה. ובכלליות רב השונה על הדומה ביניכם למרות הדמיון השטחי.

אנא שימרו על שקיות ההקאה בהישג יד.

לקח לי מספר שעות ואדם נוסף כדי להבין, שבכלל לא עצרתי לחשוב מה המשמעות המקורית של המילה "רכינות".