אז היה ממש נחמד אתמול אצל אייר. כשבאנו באיחור לא-מכוון באחת וחצי, היו די הרבה אנשים. משום מה, רק אחת מהנוכחים ראתה לנכון לרקוד. ממש לרקוד ברחבה, לא להזיז את הראש בקצב המוזיקה. אבל היו אנשים, חלקם פרצופים מוכרים, חלקם פחות, תמיד יש איזה בחור או שלושה שנראים ממש טוב ולבושים אשכרה פטישיסטי ולא סתם שחור שעושים נעים בעין.
בייב לא בזבז זמן וישר ניגש לתבוע את חלקתו בפינת הקשירות, שנראית בערך כמו צינוק עם אלומת אור בודדת זוהרת מהתקרה. מוצלח מאוד בעיני.
אחרי שהחדר סומן באמצעות תיק החבלים האימתני היה זמן לשלומים, דרינק, נחמד. היה אפילו אוכל. כצפוי, אף אחד לא באמת התייחס לכך שהערב היה בסימן קולינריה. אמרתי אף אחד? התכוונתי אף אחד, חוץ מאיזה בחורה שהגיעה למסיבה עם סינור של טבחים וכלי בישול צצים מהכיסים. רעיון שלו.
"אוף, איתך כל פעם שיוצאים למסיבה זה כמו סשן השפלות!"
"נו, ומה אומרים?"
"תודה 😄 "
אז הייתה קשירה ממש מושקעת עם מחוך חלקי ורתמת טיפוס וקשירת שיער ויד ורגל והכל מחובר לערמה הולכת וגדלה של שאקלים שנתלים מלמעלה. וכשכבר לא הייתי צריכה להשקיע אנרגיה בלעמוד, היה כל כך נחמד.. להתנדנד, ולנוח, ולהסתובב, ולנסות להזיז את הרגליים ככה וככה ולעשות שוויצים ופשוט להסתלבט, בתוך החבלים האלה שהחזיקו אותי.
אז שוב תודה בייב ותודה לכל מי שצפה, במיוחד למי שלא זרק הערות אידיוטיות לאוויר או לא שאל שאלות מיותרות (אני לא סוציומטית אבל לא אוהבת זרים שמתחקרים אותי מה הקשירה עושה לי ואיזה תחושות אני מרגישה).
וכן, זה שיפר לי את מצב הרוח. מה לעשות, מרגישה בבית במסיבות של סוטים 😱
לפני 15 שנים. 27 במרץ 2009 בשעה 15:57
