סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עוד חוזר הניגון

לפני 9 שנים. 7 בנובמבר 2015 בשעה 15:19

איך באמת הצלחנו להישאר נאיבים שכאלה בעולם המטורף הזה במשך כל כך הרבה זמן , 

עדיין תוהה האם זו רק מעטפת הגנה לבדידותינו או באמת אמונה נאיבית שבסופה פנטזיה ומציאות יישרדו בה יחדיו 

 

 

Citizen​(שולט) - יצר ההישרדות שלנו מנחה אותנו להיות אופטימים רוב הזמן . .
לפני 9 שנים
FOR GOOD - רוזלינדה, הוא יוצר אמתי בעיני. אביב גדג', אני מתכוון. מבין הבודדים שצמחו פה שראוי לתואר הזה. ואם להתייחס גם במילה לפוסט הקודם שלך יפתי שהרגע קראתי, אז כפרה על אלג'יר, ובדיוק כפי שהם בחרו לקרוא לאלבומם הנהדר והמופתי: "מנועים קדימה" .
אז מנועים קדימה, רוזי. לא לשכשך יותר מדי בביצה הטובענית של העבר.
מבטיחה לי ?
לפני 9 שנים
Madame Rose​(שולטת) - מדהים! ומדהימים! מערבולת רגשות שמתענגת עליהם כל פעם מחדש , כמה אמת , כמה אמיתי
ואתה , אתה אל תדאג לי לשווא גודי , החיוך עדיין מככב על פניי
לפני 9 שנים
amiti​(נשלט) - הכל בזכות הזיכרון הקצר של רוב הסובבים אותנו.
אלו שבוחרים לשיר השנה, את הלהיט האחרון שרק יצא.
האלו ששוכחים שלפני 20 שנה נרצח ראש ממשלה, שהרוצח בכלא אבל מאז יש לו ילד ואישה.
האלו שנכנעים למדיה ומפחדים לצאת מהבית בגלל ה"סכינים" בעוד הכבישים גובים כפול הרוגים.

אז הזכרון הקצר,
והאופטימיות הקוסמית.
איך אומרים אצלנו:"יהיה בסדר".
האמנם ?
לפני 9 שנים
Madame Rose​(שולטת) - אולי רובנו לא מתוכנתים להתמודד אחרת
לפני 9 שנים
SWAY - כרגיל פוסט מעולה, ושיר מצויין.
לפרוץ את מעטפות ההגנה זה מפחיד, אבל אולי מאחוריהן מסתתר גן העדן...
לפני 9 שנים
Madame Rose​(שולטת) - כן וכשאני שומעת אותו ואת גבריאל הם נותנים את ההשראה הכי גדולה לזה
לפני 9 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י