לפני 10 שנים. 10 באוקטובר 2014 בשעה 22:49
נורא רציתי לשים תמונה
של הסוכה
אבל היורה קצת הרס לה את הקצוות
שלא לדבר על הקישוטים שעמלנו עליהם
עוד מאמצע הצום של יומה-כי-פורים.
אז אין!!!
תמונה.
אולי בשנה הבאה.
עכשיו שיר:
צַדֶּקֶת
© שמורות. כל הזכויות,לפני 10 שנים. 1 ביולי 2014 בשעה 19:41
או למה לא כדאי להקשיב לאמצעי התקשורת
ו-גם כל האמת על ארץ תל-אביב [כתמיד]
רצוי לקרוא רק כאן בבלוג!
אז ככה. מעשה שהיה קרה כך בדיוק
אני הלכתי לי באיזו שדרה שמפאת צנעת כמה עצים שיש עליהם לפעמים חיות עם כנפיים (עטלפים של פירות) לא אציין כעת את שמה.
אבל יש עוד כמה שדרות מסוגה בעיר הבירה הראשונה. האחת וה-יחידה...
בקיצור.
פסעתי לי מעדנות.
ואז עצרתי כי עייפתי קלות
ולא יכולתי לא לשים לב לדמות מלאת כריזמה שעמדה ונאמה כאילו היא לפחות בהייד-פארק למרות שאותה דמות כולו היה לה מכנסיים קצרים [ומאד!!!]
לא מגלה עכשיו אם היא הייתה עם קורקינט או כלי צייד אחד שתמיד תמיד תמיד מרטיט אותי
כי זה לא העיקר.
וזהו!
עכשיו לעיקר החדשות
הדמות ההיא
שבהמשך הסתבר שהיא יקירת אותה עיר
ולא רק..
הבהירה שהיא ורק היא אחראית לסגירת הפיצוציות
לא גאולה
ובטח ובטח אף לא שר.
ההוא עם הקצר
המכנס!
תרגיעו ומיד!
בסך הכל מנסה לשמור על שלום הציבור – שלא יעשן בשבת
וגם!
שלא יהיה עשן של אוטומובילים בכלל
ובכלל טוב ליבו (ככה הוא אמר) אז הוא מרשה למכוניות פרטיות לנסוע
וגם זה זמני מאד.
קאפיש?
הפוסט הזה מוקדש רובו לחתולה של שרדינגר כי הבטחתי לה שכל סוד שאני אגלה בשיטוטי אני אלחש פה בקול רם
אבל גם לאנשים אחרים שעכשיו יודעים כמה אני עובדת קשה בלא לעשות כלום
מותר להגיב.
ועכשיו שיר.
אחרי שאני אחליט אם גאולה גיל או השני...
+ הפסקה +
וזהו
יש החלטה.
כמה אני חולה לפעמים על התחת שלי.....
______________
הערת מערכת חשובה מאד:
מפאת נפילת הרשת - התאפקתי [דבר שאני מצטיינת בו ואף מאד ונאצלתי להחזיק את הכתוב למעלה טוב טוב טוב קרוב לריאות]
סגור הארה.
משחררת אוויר...
לפני 10 שנים. 26 ביוני 2014 בשעה 22:20
חלמתי חלום זוועתי.
אני ואני מחליטים בתור דאחקה לפתוח חברה שמתמחה בלא לעשות כלום.
החברה רוכשת חברות מצליחות ומאלצת את העובדים לעשות כלום.
להפתעתנו, החברה זוכה להצלחה כבירה, ככל שאנחנו מנסים להפטר ממנה - ככה היא מצליחה יותר.
אני ואני ניסינו להתפטר, אבל מועצת המנהלים לא הסכימה... בקיצור סיוט!
התעוררתי מזיע.
________________________________________
ואני מוסיפה - אם כבר חלום שווה אז למה אני לא מופיעה?! 
לפני 10 שנים. 14 ביוני 2014 בשעה 15:23
בעצם את רובם ידעתי כבר מתמול שלשום
המקום הזה הוא אחד המקומות שיותר כיף לי לכתוב בו
למרות שפעם היו לי פה הרבה יותר "חברים"
אבל פה, אני יכולה לכתוב בלי לדפוק שום חשבון.
ככה זה היה בעצם מהיום הראשון.
אותו דבר עם הצ'אט, למרות שיש ימים שגם שם לא כיף. כי אין עם מי לצחוק או לדבר
מאונני מקלדת שבטוחים שאם הם ינמיכו אנשים אחרים זה יעשה מהם שולטים בשקל וחמש אגורות
(אני אפילו לא מספרת להם שפעם היה מטבע כזה)
אבל "שולט" כזה אתמול הצליח לגמרי לרגש לי את הקצה של בוהן רגל שמאל
[וזו הבוהן ולא האצבע הקטנה והרגל שלי שמתרגשת הרבה יותר היא הימנית דפקא] סמולנית איומה מהזן שלי.
ונא לשים לב שכתבתי זן ולא זונה.
אותו אחד אמר לי לא להגיד זונה או זין ולדייק כשאני אומרת ציצי כי אסור להשתמש במינוח ההוא ולומר רק חזה
ואני. אני התעקשתי שחזה מזכיר לי תרנגולת שחוטה ועושה לי קצת רע...
או ברווז וברווזים אני בכלל אוהבת במיוחד.
מצד שני, יש רוגע נעים לא לקרוא שרשורים, למרות שאתמול כשלא היה לי מה לעשות קראתי אחד כזה וראיתי למה טוב שאני לא מגיבה.
אז יש לי את פינת השקט שלי וזה די נפלא.
ומשמח אותי לדעת כל מיני דברים על הממתק שנהנית הנאה צרופה לרדת על גופתי בצא'ט
(שאני מודה שאין לי חיבה יתרה אליה שזה אל גופתי ולא אל אותה ממתקית ענוגה לדעתה)
ולספר לכל מי שרוצה לשמוע כמה אני בהמה.
החופש הגדול ולא זה שמתחיל בקיץ הוא לכתוב מה שבא.
וזה מבחינתי אחד היתרונות הענקיים של המקום הזה.
אגב, באותו צחוק מפגר לי כבר אין טיפת כבוד [עוד מילה מכובסת] לאנשים שלא יודעים שאם הם מספרים את הסודות הכי כמוסים שלהם רק לאחד או אחת... ולא יודעים לשמור בבטן מה שלא מספרים הלאה זה לא אומר ולו לשנייה שאנשים אחרים נוהגים באופן דומה או זהה או השד יודע מה
וכן כמה מחברי הטובים ביותר הם כלוביסטים. זה לא הופך את מה שכתוב לי בפרופיל ללא הגיוני.
זה רק מסביר שלא כל מי שיודע לכתוב ולא משנה אם היא זכר או שהוא נקבה יש לו או לה
באותה נשימה גם את היכולת הבסיסית לחשוב. או להרגיש.
כלבה למשל יכולה להיות נורא נאמנה אבל גם כלבת תקיפה. סתם הערת אגב.
לחתול בלי זנב אין יכולת לטפס על עץ. ואף מילה על ציפורניים. בטח לא עכשיו,
לסיכום ורק סיכום ביניים - סוג של הארה. לא בשבילי. אם לא הייתי יודעת לא הייתי יכולה להעלות על הכתב את השורה האחרונה...
לפני 10 שנים. 4 ביוני 2014 בשעה 20:54
אפילו קשה מאד.
לבוא לקטר אם
אני
שוכחת את הסיסמא שלי
זוועות
ואפילו אין לי את מי להאשים
וזה בכלל מחדל שלא ניתן לקרוא לו אפילו פה בשמות.
ו//או במילים עוד יותר גרועות....
[ מי שיש לו ו//או לה דמיון מספק נא להכניס לראש עכשיו אייקון של סמיילי תלוש שערות.... ]
_______________
על החתום כפרת עוונות.
לפני 10 שנים. 20 באפריל 2014 בשעה 8:34
היו שירים. פעם היו זמרים. פעם הימים היו הרבה יותר קרירים,
אבל
עכשיו טיפטף גשם.
אולי גם מעל 100 שערים,
...
[אם לא היה נהרס לי הפוני -הייתי יכולה לחשוב על שיר מה זה מתאים .!. ]
נכון לעכשיו. יונה משובחה (מהשובך של כחול הביאה את זה->)
:-)
לפני 10 שנים. 18 באפריל 2014 בשעה 19:44
כי תמיד יש מצב שאני
אפספס
או
אמעד!
אפילו שכחתי לבוא לפה לשיר לי שיר מזמור
כשהייתי עם זר-פרחים על הראש (לא צוחקת עכשיו!!!)
ואני כל הזמן ממשיכה לשכוח לנצל את הזהב
ולהעלות תמונות
אז הנה אחת
טובה.
לא שמה שיר של האיש המשובח.
למה אחורי זה עוד יגידו עלי שאני סנובית בגלל שאני אוהבת שעונים
וזה באמת נכון
העניין של השעון.
[טוב זה רילקה. אבל רק כי אחרת cafe הרי ישאל בתגובה אם עוד הפעם באתי לנדנד לו סתם ועוד בחג שצריך להתנהג. יפה!!]
ועכשיו תמונה.
הכי מתאימה.
לא לחצאית פליסה.
לחג
של החירות.
וגם למצה השמורה שכבר אפיתי לגמרי לבד.
זהו!
עוצרת כאן ועכשיו,
אבל יש מצב שאני אשוב. הרבה לפני יום העצמאות . . . . .
לפני 10 שנים. 12 באפריל 2014 בשעה 22:11
שבכלל
שכחתי
איך..
וכמה שאני אוהבת.
את השיר הזה
יש לי בעיה קלילה
עם התמונות שם. זה גם.
כלובים ?!
אם אני לא מגיעה לפני החג.
טוב. אני אבוא.
ו//או שלא.
[ אז אני לא דורשת עכשיו כלום על ה-4 בנים וגם לא דוחפת הודעת מערכת וכו']
ברכות. מצוות. מי ששכח//ה זה הזמן. הלכתי לאפות מצות
לפני 10 שנים. 29 במרץ 2014 בשעה 18:20
כולו רציתי לכתוב.
בעצם ליבב..
כאן
אלא איפה עוד אני.
יכולה?
ליבב. ליבב הכוונה..
על הבטן שלי שגדלה למימדי ענק
והתחת גם
[מי יודע איפה מביאים סמיילי מבואס עכשיו?!]
ובעצם קודם שזה לפני שקראתי הודעות בכלל קיטרתי על הברז שדולף לי בכיור
ואז ראיתי ששכחתי לכוון את השעון! של האמבטיה. אלא מה?!
לא
לא
לא!
מקללת עכשיו.
כן!
מסתכנת ש-cafe [סליחות וגם השתחוויה] עוד הפעם לא ישים לי לייק..
אז יש מצב שהפוסט-טראומה העצמית הזאת תערוך את עצמה יותר מאוחר.
הלכתי לאכול.
שלום.
אני רעבה!
כאילו מה חדש?!
:-O
לפני 10 שנים. 17 במרץ 2014 בשעה 13:45
לי!
להקיא.
אבל אין לי.
מה.
אולי בעצם
אין לי [על] מה...
לגמרי!
לגמרי בעיה לא-פשוטה.
נ.ב. 1
זוכרת שאני חייבת לcafe תמונה.
http://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=416711&blog_id=41109
נ.ב. 2
אפילו אני מצטערת לא אחת על זה שמחקתי את הפנינות שלי.
לא! מקללת! מתנהגת למופת.
________________________
ז' (כי הבטחתי לעצמי לא לקלל [בפה מלא] ואפילו לרגע שכחתי להבהיר אותי ו//או להתנצל באותה נשימה. )
כמעט שהפרצתי נ.ב. 3 ... איזה אורך יצא 