בעצם את רובם ידעתי כבר מתמול שלשום
המקום הזה הוא אחד המקומות שיותר כיף לי לכתוב בו
למרות שפעם היו לי פה הרבה יותר "חברים"
אבל פה, אני יכולה לכתוב בלי לדפוק שום חשבון.
ככה זה היה בעצם מהיום הראשון.
אותו דבר עם הצ'אט, למרות שיש ימים שגם שם לא כיף. כי אין עם מי לצחוק או לדבר
מאונני מקלדת שבטוחים שאם הם ינמיכו אנשים אחרים זה יעשה מהם שולטים בשקל וחמש אגורות
(אני אפילו לא מספרת להם שפעם היה מטבע כזה)
אבל "שולט" כזה אתמול הצליח לגמרי לרגש לי את הקצה של בוהן רגל שמאל
[וזו הבוהן ולא האצבע הקטנה והרגל שלי שמתרגשת הרבה יותר היא הימנית דפקא] סמולנית איומה מהזן שלי.
ונא לשים לב שכתבתי זן ולא זונה.
אותו אחד אמר לי לא להגיד זונה או זין ולדייק כשאני אומרת ציצי כי אסור להשתמש במינוח ההוא ולומר רק חזה
ואני. אני התעקשתי שחזה מזכיר לי תרנגולת שחוטה ועושה לי קצת רע...
או ברווז וברווזים אני בכלל אוהבת במיוחד.
מצד שני, יש רוגע נעים לא לקרוא שרשורים, למרות שאתמול כשלא היה לי מה לעשות קראתי אחד כזה וראיתי למה טוב שאני לא מגיבה.
אז יש לי את פינת השקט שלי וזה די נפלא.
ומשמח אותי לדעת כל מיני דברים על הממתק שנהנית הנאה צרופה לרדת על גופתי בצא'ט
(שאני מודה שאין לי חיבה יתרה אליה שזה אל גופתי ולא אל אותה ממתקית ענוגה לדעתה)
ולספר לכל מי שרוצה לשמוע כמה אני בהמה.
החופש הגדול ולא זה שמתחיל בקיץ הוא לכתוב מה שבא.
וזה מבחינתי אחד היתרונות הענקיים של המקום הזה.
אגב, באותו צחוק מפגר לי כבר אין טיפת כבוד [עוד מילה מכובסת] לאנשים שלא יודעים שאם הם מספרים את הסודות הכי כמוסים שלהם רק לאחד או אחת... ולא יודעים לשמור בבטן מה שלא מספרים הלאה זה לא אומר ולו לשנייה שאנשים אחרים נוהגים באופן דומה או זהה או השד יודע מה
וכן כמה מחברי הטובים ביותר הם כלוביסטים. זה לא הופך את מה שכתוב לי בפרופיל ללא הגיוני.
זה רק מסביר שלא כל מי שיודע לכתוב ולא משנה אם היא זכר או שהוא נקבה יש לו או לה
באותה נשימה גם את היכולת הבסיסית לחשוב. או להרגיש.
כלבה למשל יכולה להיות נורא נאמנה אבל גם כלבת תקיפה. סתם הערת אגב.
לחתול בלי זנב אין יכולת לטפס על עץ. ואף מילה על ציפורניים. בטח לא עכשיו,
לסיכום ורק סיכום ביניים - סוג של הארה. לא בשבילי. אם לא הייתי יודעת לא הייתי יכולה להעלות על הכתב את השורה האחרונה...
