בין הצללים

שנים...שנים אנחנו בזוגיות

מעלים לפייסבוק תמונות של אושר ושמחה,

לפחות אחת לשבוע..גורפים לייקים...אוהבים את זה, לא אשקר.

חברים שבאים רואים את האהבה, את התשוקה ואת הניצוצות.

בשיש שעבר, אירחנו כמה חברים בבית,

חברים ונילים, או לפחות מתימרים להיות,

חברים שלא יודעים מה קורה אצלנו בלילה.

במהלך הערב אחד מהם אמר "זוגיות כזו אני מאחל לעצמי"

בחור רווק, מעט תמים שמחפש את אהבת חייו.

חייכתי חיוך גדול ובראש התרוצצה המחשבה...

הוא הרי לא יודע על הריבים, על הדמעות באמצע הלילה,

הוא לא יודע על רגעי השנאה ועל הבגידה...

את הדברים האלו לא פרסמתי בפייסבוק מעולם,

לא העלתי תמונה עם דמעות באמצע הלילה, לא כתבתי לה כמה אני שונא אותה,

לא תייגתי אותה בחללים החשוכים של הלב...

הוא יודע רק מה שאני מוכר לו, רק מה שאני מראה...רק מה שאני בוחר להראות.

...ועניתי "תודה"