עד עכשיו היו ארבע ערבי מיילדום.
כל אחד הייה קסום בדרכו.
בגלל האנשים, בגלל האווירה, בגגל המוזיקה...
פנטזיה...
את החמישי ניסינו להרים מספר פעמים, וכל פעם זה לא יצא לפועל מסיבה אחרת.
וכל פעם זה הייה מאכזב וקשה מחדש.
אז עכשיו, סוף סוף, החמישי באמת יוצא לדרך.
עצוב ושמח בו זמנית.
עצוב כי עכשיו זה כבר חלק מהעבודה השוטפת במועדון, ולא אירוע חד פעמי של זוג עם חלום בראש.
עכשיו צריך למצוא מחדש את המרץ ואת הרצון ואת הפנטזיה.
ולא, זה לא יותר קל עכשיו.
אז מה אני הייתי רוצה שיקרה במיילדום הזה?
קשה לתמצת את זה למספר מילים מועט.
ערב שונה.
ערב שבו כל אחד יודע את התפקיד שלו ואת המקום שלו.
ערב שכל אישה מרגישה בו הכי מלכה והכי שפחה בתערובת מסחררת.
ערב של גברים שולטים ונשים נשלטות, בלי שאלות, בליבילבולים.
מדהימה אותי כל פעם מחדש האווירה והחיבור שנוצרים.
מתקבלות שתי אחוות שונות ומיוחדות, האחת של נשים ונשיות והשניה של גברים.
יש משהו כל כך חושפני ומלכד בחוויית החלפת הבגדים משמלת ערב אלגנטית ללבני נשים סקסיים. המעבר הזה, התהליך הזה הוא לא רק פיזי, הוא גם נפשי.
להוריד את המסכים ואת המחיצות ולהתמכר לחוויה ביחד.
והשינוי הזה מתעצם נוכח העובדה שהגברים לבושים ולבושים בחליפות ערב אלגנטיות.
"פרפרים בכל מיני צבעים ירדו אלי ביום אביב נעים..."
הולך להיות חם...
לפני 17 שנים. 24 ביוני 2007 בשעה 2:31