סיפוריה של נשלטת

את רעבה בלילה שאת פוגשת אותו.


טיפות גשם קטנות ושמנות לוחושת כשהן מוטלות על השביל ואת מרגישה את הלחישות הנוצרות גם בפיך.
את מרגישה חמה ונוקשה לא נרתעת מהמבטים שלהם כשאת פוסעת למעלה במעלה הגבעה.
כשאת נכנסת לבר את שומעת מלמול של עצמך.... "אני הולכת לחדור אל נפשו של מישהו הלילה".


ההליכה מסמיקה את עורך והצורך מעורר שריפה בבטנך ואת יודעת שהגשם יילד קרב או זיון.
ואת באמת, עמוק בלבך לא איכפת לך איזה מהם.


ואז את פוגשת אותו. ואת מקבלת את שניהם...


יש לו רווח בין שינייו ועיניים ירוקות. הוא לא יודע מה מגיע אליו.
את מבחינה שהוא שותה ויסקי וחשה ניצוץ של חיבה מתלקח, אבל את חונקת אותו את הניצוץ.
כשהוא רוצה לומר לך את שמו, את חונקת גם את זה.


ואז הוא יודע מה קורה.
ואז את באמת פוגשת אותו...


המדרכה המחוספסת משתפשפת כנגד גבך ואת אוהבת את זה. את צריכה להרגיש. אין אורות רחוב בסימטה
אבל את לא רוצה לראות אותו. ואת מרגישה את הגשם על עורך ואת שמלתך סביב למותנייך,
כשאת אומרת לו עם צחוק חרישי "אני לא עושה את זה בדרך כלל" את מרגישה את כף ידו פוגשת את הלחי
שלך ומשאירה ניצוץ חם ולבן. חום גופו נצרב בעורך כשהוא מתקרב ונשען עליך ואת שומעת את האיום בקולו
כשהוא לוחש לך......

"שקרנית".

ואז את יודעת שהוא רעב גם כן.


אבן המדרכה משתפשפת לתוך הבשר שלך והלב דופק אל תוך הסימנים שאת תישאי.
הטעם של הגשם על בטנו מתוק וחם ואת ממשיכה לשתות.
את רואה את האצבעות שלו נעות כשקצוות מהשיער שלך נגררות מהן כמו נחשים ישנים.
ייקחו ימים לסימני השיניים שלך לעזוב אותו. זה מענג את שניכם.


עין תחת עין....


וכאשר זה ניגמר, הרעב בבטנך נעלם ורגלייך רועדות. אתם נושמים יחד כשהגשם מטאטא זיעה חלקלקה
מהעור שלכם. את מקווה שהוא לא יידבר. הוא יותר צעיר ממה שחשבת ופיך מתעגל לחיוך ללא משמעות.

הרווח בשינייו נראה יפה כאשר הוא מחייך בחזרה, ביישן שוב, מבעד לגשם המטפטף.


ולפני שאת מסוגלת לנענע את ראשך, הוא מקפל את ידו אל תוך ידך והעדינות שולחת הלם דרך גופך
יותר מאשר החום, הרעב או הכאב אי פעם יכלו.
והפעם הוא מאמין לך כאשר את לוחשת...

"אני לא עושה עושה את זה בדרך כלל".


טיפות גשם קטנות שמנות לוחשות כשהן מכות על השביל. את גדושה מלאה, מוכלת.
את לא נרתעת מהמבטים שלהם כשאת פוסעת במורד הגבעה.