היה היום... כל כך הרבה הכנות... כל כך הרבה דברים להספיק... אין זמן לנשום...
בדרך הבייתה עצרתי אצל שכנה שלי. היא ביקשה ממני לתרגם לה משהו אז הלכתי לקחת את החומר. נשארתי שם שעה.
היא לא הרגישה טוב אז לא רציתי להשאיר אותה לבד והתחלנו לדבר ודיברנו ודיברנו ודיברנו.
אחרי מלא זמן הרגשתי כאילו שיש לי סבתא. פעם ראשונה אחרי שנים. זאת הייתה הרגשה נעימה. משחררת. חמה.
כרגע אני תוהה אם אני צריכה למצוא תחליף לאב. עם דמות כזו יהיה לי הרבה יותר קשה להסתדר. תמיד מרדתי באבא שלי כי הוא תמיד התייחס עליי כילדה קטנה. והוא עדיין עושה זאת. גם מעבר לים.
כל הערב /לילה ביליתי עם אמא שלי שעד לפני 4 ימים רצתה שאעזוב את הבית והיום בילינו חמש שעות בלהקשיב למוזיקה מצעירותה ומילדותי שהיא גידלה אותי עליה. היה בזה משהו מרגיע.
בכלל .... כל השבוע אני רגועה... זה מדהים. בחיים לא הרגשתי כך. נראה לי שאני יודעת סיבות לזה (ולא לא אוננות)...אני פשוט שלווה. לא דואגת. כמו שאמר לי איש יקר " הפסקת להתתרגש מכל דבר".. נכון הפסקתי. זה לא אומר שאיכפת לי פחות או לא איכפת לי בכלל. זה פשוט אומר שאני כבר לא נותנת לכל דבר לערער אותי. אני יודעת מה אני שווה אני מתחיל הלהבין מי אני מה טוב לי ומה לא. מתחילה להיות עצמאית....פעם ראשונה בחיי...
מקווה שגם הסופ שבוע יהיה רגוע....:-)....[i]
לפני 15 שנים. 13 בפברואר 2009 בשעה 0:51