[b]"מה זה עוזר לך לעמודבאמצע צומת ולבכות? צריך להביא לך שתי סטירות ולאפס אותך"
"הלוואי והיית פה לאפס אותי"
"תבואי לפה. תגיעי לX"
דממה. דמעות חונקות לי את הגרון. מחשבות מתרוצצות.
"את שם?"
"X אמרת?"
"אני אתקשר עוד חצי שעה לבדוק איפה את"
חצי שעה אחרי הייתי כבר בתחנת רכבת . מתבוננת על איילון למטה. בדיוק קניתי כוס קפה והטלפון צלצל.
"תלכי לשירותים תורידי את החזיה והתחתונים שימי אותם בתיק. תרדי לקומה 0 וחכי"
"כן אדוני"
נכנסתי פנימה כמעט פספסתי את השירותים. אחרי 2 דקות הייתי כבר משוחררת. הפטמות נוגעות בבד והרטיבות מתחילה לחלחל.
יושבת על הספסל ומחכה. טלפון.
"תגיעי לחניה, יש שם ריבוע. תרדי למטה עד הסוף תקשרי את הצעיף על העיניים וחכי."
הגעתי למדרגות...מציצה למטה. ממש חשוך ורטוב. יורדת לאט. מדרגה ועוד מדרגה. לב פועם, התרגשות מעורבת בפחד. הראש מתחיל להסתדר , האנדרנלין חזק.
נשענת על הקיר, צעיף מכסה את עיניי. שומעת צעדים.מרגישה אותו מולי. מריחה אותו.
נגיעה בשיער...מחזיק בעורף שלי.
"שלום"
"שלום" אני מחייכת.
ליטופים בשיער המגע... מתמסרת לו. מפחיד ומגרה בו זמנית.
הוא עומד מולי. אינני מכירה אותו. אבל אני יודעת שרק הוא יכול לאפס אותי. רק הוא יודע איך ואני סומכת עליו.
היד שלו על החזה שלי...מלטפת. אני מרגישה בטוחה. היא יורדת למטה תופסת לי את המפשעה..אני נאנקת
תוך שניה היא במכנס, משחק לי בדגדגן.גניחות בורחות מפי.
"זה מה שאת קוראת רטובה?"
"כן אדוני"
הוא אוסף את הרטיבות עם אצבעות.מוציא ומכניס לי אותם לפה.
מנקה לו את האצבעות עם לשוני.. טעומת את עצמי. מתענגת על הטעם. יונקת.
"יותר עמוק הוא אומר"
מנסה. מרגישה פתאום שהפה שלי ממש קטן. אף פעם לא לא הייתי טובה בעומק. אף פעם לא למדתי.
ניסתי לקחת אותן כמה שיותר. לשלוט ברפלקס.
הוא מנגב את האצבעות על חולצתי "תרדי על הברכיים".
אני יורדת לאט. הצעיף עדיין על העיניים. שומעת פתיחת רוכסן ומחייכת בליבי.
עבר זמן רב מאז שזין נכנס לפי. זמן רב מדי.
הוא מכניס לי אותו לפה. מרטיב אותו טוב טוב. עם יד אחת מחזיק לי את הראש עם השניה מכניס אותו יותר עמוק.
אני רגועה. פעם ראשונה שחודרים לי לגרון ואני רגועה. לא מתנגדת לא מורדת. זו אני אחרת.
זה מרגיש לי טוב למרות הרפקלס הקאה מדי פעם. זה טוב, זה נעים, זה נכון.
הוא מוביל, מדריך ואני מתמסרת לו. באותו רגע הוא יכל לעשות איתי כנפשו.
התענגתי על הטעם, על ההרגשה של זין בפי, על הזין עצמו. נהנתי. סמכתי. בטחתי.
הוא גמר בפי. ובשיא הטבעיות בלעתי את זרעו. זה היה גבול שלי פעם והוא נפרץ ברגע אחד, בסוף מדרגות באמצע תל אביב, במקום חשוף ורטוב, עם עיניים מכוסות ועם גבר שלעולם לא ראיתי. עם אדון שידע לקחת אותי בדיוק לאן שאני צריכה. שידע לאפס אותי בלי כאב. בדרך שלו.
אחרי רבע שעה כשיצאתי משם. הסתכלתי אחורה השעה האחרונה הרגישה לי כמו חלום אך ידעתי שזו מציאות וידעתי שזה היה נכון.
לפני 15 שנים. 22 בפברואר 2009 בשעה 21:51
