אביב הגיע.
חזרתי הביתה ופתחתי את החלונות של חדרי. אחרי שעה החדר היה מאוורר יפה. האוויר היה מרענן ועמו נשא ריחות מוכרים. ריחות של אביב, של פריחה, של התעוררות ואיבוד תמימות.
בשנים האחרונות הדברים הגדולים שקרו בחיי היו באביב.
הריחות מחזירים אותי אחורה כמה שנים לרגע הראשון שהרגשתי מגע של גבר, לרגע הראשון שחשתי תשוקה, עוצמה, לרגע הראשון שפלשו לתוכי וביחד לקחו משהו ממני.
באביב ראתי את אחי מתמוטת. מדוכא. הוא לקח אותי לחוויות חדשות מלאות מתח ודאגה, עצב ופחד.
באביב פגשתי את אהבה ראשונה שלי. רכבת שדים והרים ביחד. קשר טוב אך מורכב. קשר אשר גרם לי להתםתח כבן אדם וכבת זוג. קשר שייזכר לנצח.
באביב התחלתי את עבודתי. מקום אשר תרם רבות לניסיוני בתור בן אדם, שחקן צוות ובכלל כמישהו שרוצה להצליח בחיים.
אותו אביב נפרדתי מאהבה ראשונה שלי. הקושי הראשוני היה בלתי נסבל. התסכול, המתח אך בסוף דרכינו נפרדו אך לא לגמרי כי תמיד תהיה לי פינה קטנה בלב עבורה.
והנה האביב הזה הני עומדת בדרכי החדשה. השנה האחרונה הייתה רק הכנה. רק טעימה.
באביב הזה אני פורחת.
באביב הזה אני אישה.
באביב הזה אני יוצאת לחופש.
לפני 15 שנים. 5 במרץ 2009 בשעה 22:15
