כמובן שכולם שואפים להגשים חלומות. זה נותן לנו סיבות לעשות דברים, להציב לעצמנו מטרות בחיים כדי להגשים את החלום הנחשק הזה.
אבל, לפעמים תריך לדעת להתפשר. טוב לא ממש להתפשר אך לקחת כיוון קצת אחר, שונה. הרדיפה אחרי החלום יכולה לגרום לקיבעון, לראיה של שחור לבן. למזלנו, יש גם אפור. לפעמים זה מבלבל נכון (ומי כמוני יודעת?) אך זה נותן עוד תבע, עוד גיוון.
כל חיי חשבתי שאני אלמד פסיכולוגיה. זה מרתק אותי. לגלות את הנפש של אנשים. מה מונע אותם? מה גורם להם לתקתק, לבכות לשמוח וכן גם להרוג. אך, גדלתי להיות ילדה היפראקטיבית וכבר בפגישה ראשונה עם פסיכולוגית תעסוקתית היא אמרה שאין סיכוי שאני אהיה פסיכולוגית. אני לא יכולה לשבת במקום יותר מ5 דקות.
אז הגעתי למקוצע אחר. שאני די סגורה עליו. חשבתי שאחרי צבא אני אעשה פסיכומטרי,אעבוד קצת ואז אסע ל י-ם ללמוד.
אז חשבתי.
היום, אני יודעת שאני מתחילה ללמוד בקיץ. בפתוחה. אפשר להמשיך לעבוד, ללמוד ועדיין להגיע לאותם הישגים.ואולי בהמשך לעבור לאוניברסיטה רגילה :). תודה לאיש יקר שעזר לי להגיע למקום הזה.
מה שאני מנסה להגיד בחפירה אריכאולוגית הזו היא שתמיד צריך להסתכל חיובי. תמיד צריך למצוא את חצי כוס המלאה.גם במשבר הכלכלי שאופף אותנו, אני אומרת כל מה שיורד חייב לעלות. אז ייקח טיפה זמן אבל בסוף יהיה יותר טוב.
אז כן אני אעשה תואר- בדרך שלי.
כן אני אצליח בחיים- בדרך שלי
ויהיה לי אושר כי גם אושר הוא בעיני המתבונן....
לפני 15 שנים. 26 במרץ 2009 בשעה 12:48