ולא אני לא מתכוונת לקמפיינים של בחירות לראש ממשלה, או ראש העיר או אפילו ראש מועצת תלמידים.
הכוונה היא לבחירות שלנו. בחירות של יום יום. מרגע שאנחנו קמים תריך לבחור מה ללבוש, קפה או שוקו, מה לאכול, לאן ללכת, מה לעשות ומתי.
אך מה קורה כשמפחדים לבחור. כשעומדים על צומת דרכים. אין דרך חזרה. אין אפשרות כזו. ולרוץ קדימה זה להמשיך על בסיס לא יציב. יש כאן ועכשיו. וכאן ועכשיו צריך לבחור. ימינה או שמאלה. ולכל בחירה יש השלכות. וכמו שאמרו לי היום אין בחירה טובה או לא, רק התמודדות טובה או רעה עם הבחירה.
ומה עם בחירת מילים. הרי אנחנו מצנזרים את עצמנו כל הזמן. הרי אי אפשר להגיד לבוס כל מה שחושבי עליו כמו שגם אי אפשר להגיד להורים או אחים דברים מסויימים. אז ברגע שמוצאים מישהו שאפשר להגיד לו הכל, אומרי יותר מדי. גם דברים שלא באמת חושבים. סתם. סתם כדי לראות איפה הגבול. כדי לראות עד כמה הוא יכיל. וכמובן פוגעים תוך כדי. הרי זה ברור שכשיורים לכל הכיוונים בסופו של דבר זה יפגע מתישהו. ולפגוע אפשר רק עם מילים רעים. וזה הכי כואב.
ברגע שמילה יוצאת מהפה, אין דרך חזרה. זהו. זה סופי. עכשיו ההתמודדות מתחילה. הכי קל זה להגיד סליחה, אני מצטערת. אבל זה כמעט כל אחד יכול. עכשיו צריך לעשות, להתמודד, להוכיח מחדש, להפיק לקח. וזה לא פיקניק. מצד שני גם החיים הם לא פיקניק. לפעמים מציפים אותנו ואנחנ כל הזמן מנסים לקחת אוויר. לא תמיד זה עובד.
מילים רבותיי, מילים. מילים של שמחה, אושר, חיבה ואהבה אך גם של כעס, עצבנות, אכזבה, ופגיעה.
זה כלי עוצמתי. עצה שלי- תשתשמו בו בזהירות.
============================================================================
אחד מהחברה הטובים...:)..
Give me back my broken night
my mirrored room, my secret life
it's lonely here,
there's no one left to torture
Give me absolute control
over every living soul
And lie beside me, baby,
that's an order!
http://www.youtube.com/watch?v=D97OxHZzBeQ
לפני 15 שנים. 6 באפריל 2009 בשעה 19:33
