לפני 15 שנים. 3 במאי 2009 בשעה 8:13
לפעמים אני חושבת שאני מאבדת את זה. את שפיותי. הולכת לאיבוד אני בתוך עצמי בתוך הרצונות שלי בתוך הבחירות. הכל מתערבב ומתרעפל.
דרוש אומץ רב כדי ללכת בעקבות רצונות וצרכים האמיתיים. קודם כל אומץ מול עצמך. להודות לעצמך שיש לך צרכים כאלה ואחרים , רצונות שבעיני אנשים אחרים נתפסים כאל מהשו אסור, משוגע או בלתי נתפס בכלל.
לעשות קפיצת ראש לתוך מים עמוקים ושם ללמוד לשחות. אז בהתחלה יש פאניקה, יש בלבול, יש צורך להשאר על על פני המים ולנשום, לא לטבוע. אך ברגע שמצליחים להשתחרר רואים שבעצם המים לא כאלה מפחידים, שיודעים לשחות כבר לפני מחייכים ונהנים בהם וגם רואים שאנו לא לבד. כל הזמן הה מישהו ששומר עלינו. תמיד.
אז אני לוקחת אוויר, אוזרת אומץ והולכת מול כל הפחדים ישר למים העמוקים.
:)
