לפני 15 שנים. 9 ביוני 2009 בשעה 7:29
מתגעגעת לתקופה של התחלה, לתחושה של תמימות, של טוהר.
מתגעגעת לבן אדם הראשון שהעיז לקחת אותי ולקדם. בהבנה, לאט, נכון, עם מלאה חום והקשבה. שקיבלת אותי כמו שאני ועזר לי להתמודד עם הפחדים שלי. איתו גדלתי וצמחתי והתפתחתי.
הבסיס שלי בעולם הזה נוצר על ידו. ומשם רק צמחו דברים טובים.
בזמן האחרון סטיתי מה דרך. הרגשתי, ידעתי, ובקושי עצרתי. טוב שעצרתי בזמן. בגבול.
הולכת כמה צעדים אחורה. לנקות את הראש. להתרכז באנשים שחשובים לי. לא מפסיקה להנות אך במידה מתונה מאוד. לאט.
כעת אני מנסה לבנות משהו עם בן אדם שבחרתי בו. לא יהיה קל. כי זה כבר התפספס פעם אחת. התחיל ברגל שמאל.
מתחילים מחדש. דבר שונה ומיוחד. בונים משהו עוצמתי, אינטימי וסוחף.
שני אנשים. אחד מהעבר שהוא עדיין בחיי ואחד בעתיד שמקווה שישאר בחיי. שניהם חשובים לי, מאוד.
