לפעמים אני שאולת את עצמי למה רוב האנשים עושים בדיוק את הדברים שמצפים מהם?
נולדים, הולכים לבית ספר, מתגייסים,עושים טיול,הולכים ללמוד, חתונה ילדים משכנתא ואז משקחי שש-בש/בינגו פעם בשבוע בשכונה וארוחות חג כדי לראות את הנכדים.
נכון, לימודים , ניסיון, ותק, עבודה טובה הכל נותן סטטוס, כל זה נותן יוקרה. אבל כל זה כל כך מרגיש לי מלאכותי, כל כך מרגיש לי חומרני מדי. הכל מסובב על קשרים, על התחנפויות ואינטרסים..
לא רוצה חיים כאלה תסלחו לי. אני רוצה לעסוק במשהו שאני נהנת לעשות אותו אפילו אם זה יהיה גידול תולעים!
אני חיה בשבילי. ואם כל הכבוד למשפחה שלי אני זו שהולכת ללמוד (אולי), אני זו שאעבוד בעבודה שאבחר ואני זו אבחר איך לנהל את חיי.
כל זמן אני מרגשיה שאני נאבקת מול החברה, מול המשפחה, מול הנורמות החברתיות שקיימות פה.
אם כל כך קשה להתפרנס, אם כל כך קשה לבנות קריירה, אם כל כך קשה למצוא מישהו שלא אתגרש ממנו אחרי שנתיים ואם כל אך קשה לפרנס ולגדל ילדים אז למה? למה למה שאני אעשה את זה?
תנו לי סיבה אחת טובה. בינתיים אני אשקול לעבור לקוטב הצפוני.
לפני 15 שנים. 10 באוגוסט 2009 בשעה 7:33
