לא ברור איפה מתחיל ואיפה נגמר כל סיפור...
זה מצחיק איך אנשים מתעקשים לחלק את החיים שלהם לפרקים ותקופות
העיקר שיהייה ברור: תקופה טובה ותקופה רעה...
אז אם להתעקש על איפה מפסיקים- התשובה פשוטה: היום
כרונולוגית...
נפשית- היום הזה יחרט בזכרוני לצערי להרבה זמן...
לא כל יום מגלים כאלה תגליות
לא משנה איפה תמקמו את עצמכם בתקופה אזי תמיד בהתחלה ובסוף שלה אנחנו הכי אמוציונליים
באמצע יש גם התרגשויות אנחנו לא זומבים אבל אין הם משתווים לקצוות...
אני רוצה להצהיר שאת הקצה הזה אני לא אוהבת- כואב מידיי
לקח שנלמד: אינטואיציה- נשקה החזק של כל אישה
לפעמים מייחלת להיות משהו שאני לא-
אחת שלא שמה לב-
לא שואלת שאלות
ומוכנה להסתפק במעט שנותנים לה ולהגיד תודה
אימא שלי לימדה אותי לא למכור את עצמי בזול
להאמין בעצמי ותמיד להקשיב לאינטואיצייה
לצערי היא גם לימדה אותי לחלום ולדמיין- היא אף פעם לא לימדה אותי איפה עובר הגבול בין מציאות לדימיון
דמיינתי שבשלב הזה אני כבר אלמד.....בעצמי...
לפני 14 שנים. 11 באוגוסט 2010 בשעה 19:24
