שם בתוך הלב כבשן אש
לפתוח לשחרר להאמין שזה זה
לקבל לספוג להיות לא לוותר.
והכל לשם שום כלום ושום דבר.
להקרע מהלב להתלש מעצמך להפגע..
לחשוש לברוח .
הבל הבלים אמר ההוא.
ואני עונה
אתה, כן אתה שם למעלה או למטה או היכן שאתה מסתתר עוד לא ראית שיט כזה בחייך או במותך.
שח מת משחק בחרבות ולא נח.
לא נח בלב לא נח בחי.
מת מומת שכואב את גדילת החיים.
בוקר שכזה אחד מתוך כל הבקרים שקדמו מאז מותו.
שח מת מביט במתנקשיו רואה את הבל החן שומע את שדר היופי ומזהה כבר.
מלך הדורסים הצבעוני צדק.
לא ראה השח המת את הצבעים שריצדו , רץ אל אש היופי רץ אל מותו והשיל ברזל.
רץ ונשחט על מזבח המכשפה .
בית הבלים כי לא משם באו חכמים , שם גרים מתנקשי השח. מערסלים את שליחת ידם המפתה.
מגדלים זרעי רוע מופרדים ומלוכדים רק בשמחת מתים.
בודדים וסוטי אמת.
לא היה בשח סיכוי למול אותה ממחכה שקרנית.
לא היה בו הכח למול דעות מיטה.
לא תהיה לאדם אהבה אם אמת אין בה במפתה.
ים שוטף הכל ושמש מחממת את גופה מנצנצת כיהלום ולוחשת בביבים.
מלטפת ביד רכה ממשי ישר אל מסחטת הלב ברבים .
מפשקת בישנית ומתיזה ברבים את דבשה.
אוספת עוד רבים מתוך רבים הישר אל מותה .
מסדר אבזם מישר החרב תולה על הנדן ,
לב אחד ורוע לילית .
תם .
עד יעלה שוב הכבס ואש תאחוז
