לפני 17 שנים. 25 ביולי 2007 בשעה 10:27
הוא צודק.
אני צריכה ללמוד לשתוק.
לבלוע את המילים פנימה.
והמילים שיוצאות החוצה, יוצרות מעיין נשורת השוקעת בנינו ע"ג הנשורת שהצטברה כבר.
לבלוע. לספוג. ללמוד את זה.
ללמוד להיתמודד עם הדברים שהוא אומר לי בתוכי. פנימה. לא החוצה.
פעם הייתי טובה בזה. כמעט ולא היה אפשר לדעת מה אני מרגישה או חושבת. זה היה מזמן. הייתי ילדה.
ילדה שכנראה רק העיניים דיברו. קשה להסתיר או לשקר עם העיניים.
אז לא ידעתי מה עושים עם הדברים שהופנמו.
היום אני אדע. צריכה לדעת.
אולי בכלל אני פוחדת.
זה לא שהדברים שאני אומרת או מתווכחת עליהם עקרוניים עד כדי כך והרי אני אוהבת אותו כל כך ורוצה לתת לו את כל הטוב שבי.
אולי זה באמת רק כי אני פוחדת.
תוך כדי כתיבה אני מבינה.
פחד לשנות צורה.
עשיתי את זה בעבר, שיניתי צורה.
ועדיין, פחד ממה יקרה לי.
לנו.
הבטן כואבת לי.
