יש לי חברה קרובה מאוד ,היא שותפה לכל מיני תהליכים שאני עוברת ,היא איתי בעליות ובירידות אבל את נושא הבדסמ הסתרתי מפניה .
היא טיפוס כזה שכשהיא אומרת זיון זה בלחש ,בשקט שאף אחד לא ישמע חס וחלילה ,אישה מלאה בעכבות מבחינה מינית וכל פעם שאני מדברת על זיונים היא מחליפה צבעים .
אתמול ספרתי לה . ספרתי לה שאני אוהבת בדסמ .היא ידעה שזה קשור בסדיזם ומזוכיזם ובצורה מאוד עניינית היא שאלה מה מסתתר מאחורי ראשי התיבות של בדסמ .הסברתי לה ....היא שאלה מה אני אוהבת ,ספרתי לה .היא שאלה אם מישהו יוצא נפגע מזה ,אמרתי שלא .ואז היא אמרה אז אחלה .האמת שהופתעתי מאוד הייתי בטוחה שהיא תתפלץ.
שאלתי את עצמי למה אני מוכנה לפתוח את עצמי בפניה בכל כך הרבה דברים אינטימיים שאף אחד בעולם לא יודע ואת הנושא הזה אני הסתרתי ממנה .
הבנתי שזה קשור בקבלה שלי את עצמי ,קל להיות מי שאני במקום שבו זה לגיטימי ומקובל ,הרבה יותר קשה להיות מי שאני במקום בו יש סיכוי שלא יקבלו אותי כפי שאני . שם נבחנים האמונות שלי ומי שאני ,אני מוכנה לשלם את המחיר על הדרך שלי ועל מי שאני ,המחיר תמיד היה כבד יותר לא לעשות זאת .
לפני 20 שנים. 20 באוקטובר 2004 בשעה 22:29
