נשאבת למקום אחר ,
אנשים מדברים והקולות מגיעים כאילו הייתי עטופה במים
בשלב הזה כל הצלפה לקחה אותי רחוק יותר .
התמכרתי לתחושה כבר לא נלחמת בכאב ,מתמסרת לו .
מידי פעם נשאלתי לשלומי ....את בסדר ?
אני בסדר.
תמשיך.
אני בסדר.
נוזל חם נשפך עלי ,תחושה מענגת .
חם ,אני עטופה במים ,אני קרובה ורחוקה כאחד ,אני שם ולא שם ,אני מרגישה הכל ולא מרגישה דבר .
האם אני שוקעת למטה למעמקים ,שטה ,או מרחפת מעל ....לא יודעת אבל יודעת
שטוב לי ,נעים לי ,מרגישה עטופה .
הרגליים רועדות ,הידיים מחליקות ,לא מצליחות לאחוז בצלב.
שתי הידיים מורמות מעל הראש- נאזקות .
רגלו מפסקת את רגלי .הברך שלו בין רגליי.
מרגישה אותו חוסם את פי ושוב כאב חד ,צורב ,כל כך כואב שהרגליים מתקפלות לי מאליהן .
ידיו מרימות אותי שוב למצב עמידה ,מצמידות אותי אל הקיר המחוספס .
את לא זזה ...הגוף מציית.
שוב ,את בסדר? ...תבקשי עוד .
מבשקת עוד .
עוד.
הצלפה אחת אחר השניה ,יד מחליפה הצלפת שוט בעוצמה מתגברת .
אני מלוטפת ,ידיו מלטפות, מעסות ופתאום צובטות בחוזקה ובכאב מפתיע.
העיניים נעצמות מאליהן,
אני רוצה עוד ,
לא רוצה לצאת ,
טוב לי שם .
הלב שלי מחייך
אני מחייכת מבפנים,
אני רואה את זה מבחוץ.
פתחי עיניים .עכשיו !
אני לא רוצה , רוצה להישאר ,טוב לי ....
את פותחת עיניים .עכשיו !
פותחת עיניים . הקיר המחוספס ,הצלב .
מסובבת מן הקיר אל החדר.
חיבוק.
איפה היית ? הוא שואל ומחייך , טיילתי קצת ,אני שומעת את עצמי מודה לו .
עיניי פוגשות עיניים ,חיוכים ,מרגישה רכות .
חוזרת בחזרה לעולם מטיול במחוזות רחוקים.
לפני 20 שנים. 5 בנובמבר 2004 בשעה 13:35