TooT מהלב

אני נשלחת להביא את התיק וכוס קרח ,משהו בבטן זז בניגוד לסשנים מזדמנים שחוויתי במועדון . זה הסשן השני שלי עם אדוני במועדון ואני יודעת שכמו כל סשן איתו ,יהיה לי קשה ,רמת הכאב הפיזי עולה מסשן לסשן ,החלקים המנטלים דורשים ממני את מלוא האמון שקיים בי כלפיו .
הוא מסמן לי לפשוט את בגדיי, הפעם בלי מילים, קצת יותר קל מהפעם הקודמת ובכל זאת אני שולחת מבט מסביב ,עדיין נבוכה מעט .
העיניים מכוסות ,הידיים נאזקות ואני מופנית עם פניי לצלב כשכל יד מוצמדת לקצה אחר . ההצלפות הראשונות מהממות אותי בעוצמתן ,הכאב חזק מידי . שיתן לי להיתרגל אני אומרת לעצמי . אני מרגישה את המקומות המוצלפים בוערים ,כאב שורף .אני מסתובבת הצידה עד כמה שאני יכולה בכדי לא לחטוף את ההצלפה הבאה אבל ללא הצלחה ובנוסף אני זוכה לסטירה קלה . עולות בי דמעות כשאני מבינה שמיותר להילחם בכאב . מידי פעם תחושת ההקלה והעונג כשהוא מלטף את המקומות הכואבים או מצמיד אותי אליו בחיבוק ,מנשק אותי .
אני מתחילה לחוש אט אט איך הגוף שלי נכנע לכאב ומקבל אותו כמעט ללא מלחמה ,אטבים מוצמדים אלי ,שעווה נשפכת עלי ,הצלפות ,קרח ,יריקה לתוך פי ,ליטוף ,נשיקה ,רטיבות בין הרגליים ...
בשלב כלשהו אני מסובבת עם הפנים כלפיו ,הוא לוקח את כפות ידיי לשרשרת שעל הצלב ,הידיים לא נאזקות אך הוא מסמן לי לאחוז בשרשרת .ברור לי שאצטרך להחזיק ולא להרפות מהשרשרת ולא משנה מה יקרה . הוא מצמיד מצבטים לפטמותיי ואטבים לשפתיי התחתונות .
מבעד לכיסוי העיניים אני מציצה ורואה אותו מוסיף משקולות ,שקית מלאה ג'ולות ובנוסף שרשרת ברזל כבדה . אוחז בי פחד שגורם לי לרעוד ואז הכאב מהמשקל הרב על שדיי מגביר את הרעידות. קצה החוט שנמצא בידיו שולט על כובד המשקולות וכמו בכמה וכמה רגעים אני מרגישה שאני מגיעה לקצה גבול יכולתי ושם בנקודה הזו כל כאב נוסף שאני מצליחה לעבור הוא מהסיבה היחידה שזה רצונו . לרצון של האדון שלי יש כוח עלי . אני יודעת שהוא גאה ביכולת שלי לחוות מה שברצונו שאחווה וזה גורם לי אושר.
אני רועדת בצורה בלתי נשלטת ,זה מטריף אותי .
החוט נדחף לתוך פי ואני אוחזת בו בשיני ואז אצבעותיו נדחפות בין רגליי ,לתוכי . אני מופתעת , נסערת ,מושפלת ורטובה .
אני שוכחת מהחוט והוא נשמט מתוך פי לרצפה ,אין לי מושג למה אבל אני בוכה . שוב החוט שמחובר למצבטים שעליי נמצא בידיו והוא מושך אותו למעלה בחוזקה אני מתרוממת כמה שאני יכולה ,זה כל כך כואב......אני לא יכולה יותר .
זהו .
בבקשה די ,אני אומרת לעצמי ואז הוא מתקרב אלי ,ידו נשלחת לתוך תחתוני.
אני כבר יודעת, הוא רוצה שאגמור לעיניי האנשים במועדון .
אני נצמדת אליו ,כובשת את פניי בכתפו ונותנת לאצבעותיו לשחק בין רגליי .
אין אנשים,
אין פה אף אחד אני אומרת לעצמי ,
אני שומעת אותם אבל
רק הוא שם באותו רגע והחרמנות המטורפת שאני מרגישה ,
נדמה לי שהוא אומר לי משהו ,לא זוכרת מה אבל שניות אחר כך זה קורה ,אני מרפה מהמעט שליטה שעדיין החזקתי ,מתמסרת למגע האצבעות שחופרות בין רגליי ,משפשפות...זה טוב....ברגע זה גם אם הייתי נלחמת בגלים שמשתלטים ומתגברים בתחתית הבטן שלי זה היה מועד לכישלון -
אני גומרת .

שקט.
אחרי כל הרעש ,פתאום שקט . זה הרעש שבתוכי שפסק ואז הרעש שמבחוץ חוזר לאט לאט .כמה רגעים עד שאני מרימה את מבטי אליו. אני מרגישה מה שלא ניתן לתאר במילים וקצת מיותר לנסות. ברור לי שלולא האמון הרב שיש לי באדוני לא הייתי שם כמו שברור לי שלולא האמין שאני מסוגלת ויכולה ,לא היה מנסה לקחת אותי למקומות שהגעתי אליהם.

תודה לך .




******************************************************
כל מה שקורה לי לאחרונה הוא שילוב של הדברים אותם רציתי וכמהתי באותה מידה שמהם אני פוחדת . בתהליך של היחשפות הולכת וגדלה, הולכת ומעמיקה לא פעם אני משילה מעלי עוד שכבה ,נחשפת וחצי ממני מתענגת על התחושה של החופש וההתמסרות שבמילים מאוד קשה לתאר אותם ובחציי אני רוצה לשלוח יד לקחת חזרה ,לכסות את המקומות שבי שנחשפו .
כל פעם אתה לוקח אותי עוד צעד קדימה ועל אף הפחד אני ממשיכה למקום שבו שאתה רוצה אותי ,לא בלי אותן מלחמות פנימיות שלפעמים אין להם כלל ביטוי ,אבל הן קיימות ,
הן חייבות להיות .