רומא לא נבנתה ביום אחד

אחרי מרתון של סרטים דוקומנטרים, כרגיל התחדדה בי התחושה הזו שכל אדם הוא סיפור.
זה תמיד קורה לי אבל הפעם ואולי לאור המצב שאני נמצאת בו לאחרונה, זה מרגש אותי.
כל מי שיושב לידי על הספסל בגינה, הזוג שמצטלם לחתונה בסוזן דלאל, המוני האנשים ברחובות,
וכאן ברחובות השכונה באמת שיש המון אנשים, כולם מרגשים אותי.
הידיעה שיש לי עוד המון אנשים להכיר ועוד המון סיפורים לשמוע, עושה לי טוב.

והפעם, כשאני נתקלת באנשים שמניחים הנחות מראש מבלי לתת צ'אנס, אנשים שכל כך שקועים בעצמם שמבחינתם זה בזבוז להכיר מישהו חדש,
או שהם פשוט כל כך מדושנים מעצמם שברור להם שאף אחד לא יכול לחדש להם, הפעם אני מרחמת עליהם.