רומא לא נבנתה ביום אחד

סוג של עצבות אופפת אותי כבר כמה שעות.
זה מוזר עד כמה התרגלתי והתפנקתי וכמה קשה לי עם זה.

יש לי בלוג חדש, הוא במחברת חדשה וגדולה ונכתב בעט כחול.
לא עובר שום צנזורה וזו הקלה גדולה ועדיין, לפעמים יש דברים שכואב אפילו לכתוב שם.
מותר לי להסס, לפקפק, לפחד ועדיין לעשות את הצעדים הללו.
מותר לי להיות עצובה מדי פעם, בלי סיבה של ממש.
אולי זה השינויים שהגוף שלי עובר לאחרונה ומדובר במשהו בריאותי ואולי זה נפשי, אבל לא תמיד צריך לפתור הכל.