רומא לא נבנתה ביום אחד

היום התעוררתי מחוזקת ואמיצה, החלטתי להתמודד עם פוביה עתיקת יומין, דיילות היופי בסופר-פארם.
בגלל שאני מקבלת המון הודעות מאנשים שחושבים שיש לי עומק רגשי ואני לא כל כך מבינה מה זה לעומת חוסר בעומק רגשי, יצאתי לבדוק את העניין.
אני מתארת לעצמי שמדובר בסוג של שטחיות ופתרונות אינסטנט לחיים אז בחרתי להתחיל בקרם פנים שיהפוך אותי לבת 16 שוב, (בשלב זה עדיין הדפתי את המוכרות ובחרתי אותו לבד), והרגשתי ממש טוב אחרי זה,
ואז הגיע הרגע הדרמטי.

צריך לנשום טוב טוב לפני כזאת התמודדות, כי הן עטות בלהקות וצריך לבחור את זאת שנראית הכי סבירה.
מאחר ואני גרועה בשיפוט ממבט ראשון כמובן שהדיילת שנראתה הכי לא מזיקה בהתחלה היתה הכי גרועה שיש.
לפני שהבנתי מה קורה מצאתי את עצמי קשורה לכסא כשהיא מורחת ומנקה באגרסיביות ושולפת עוד קרם ועוד חומר ועוד גרגירים כשהלהקה שלה מקיפה אותי בצרחות " את תראי זה יהיה מ-אממם לך!"

אבל כשהיא רצתה לאפר אותי שאגתי משפט בטחון "אף אחד לא מאפר אותי!" והיא נבהלה והלכה שני צעדים אחורה.
להפתעתי היא יודעת לכבד סייפוורד ומייד שחררה אותי, אפילו הרגישה לא כל כך נעים כשבסוף קניתי מייקאפ והתנצלתי שאני פשוט לא סובלת שנוגעים בי,
כך שיצאתי עם טונות של דוגמיות מתנה.

ת'אמת, לא הרגשתי שקניתי את כל עולמי ב400 ₪ אבל כשפתחתי את הדוגמית של הבושם משהו בריח שלו הפריע לי קצת. הוא דווקא עדין ומתוק אבל אז קפצה לי לראש ההבנה שאני גם מתוקה ועדינה אבל יש בי גם המון "אומפפ" ואפילו קצת "זטס", (אל תבקשו ממני להסביר מה זה - או שמבינים או שלא), ועם ההבנה הזאת, הרגשתי פתאום הרבה הרבה יותר טוב.