רומא לא נבנתה ביום אחד

חברה שלי באה לבקר היום עם החבר החדש. הם מסוג הזוגות פוצי מוצי הדביקים האלה שאם לא היית במקרה אוהב אחד מהם ממש ממש, רוב הסיכויים שהיית מביא סטירה למישהו מהם אם לא לשניהם - ולא אחת מהסוג של "עושים באהבה או לא עושים בכלל".
מצד שני אם חברה שלי מאוהבת, ואם זה בבחור שבוהה בה כאילו היא השמש-ירח והכוכבים, ועושה רושם שבניגוד למנייאק הקודם, מדובר בבון בון אמיתי, אז מה יכול להיות רע?
אז אני מאושרת.

הם התעניינו במה חדש אצלי וסיפרתי להם שלמרות שנרשמתי ממש אין לי אנרגיות לדייטים וכל התקשורת הוירטואלית הזאת וחקירות ושאלות, אני פשוט במין מוד זורם כזה לייטלי וכל דבר שהוא כפוי ולא טבעי לא מרגיש לי נכון.
ושניהם הסתכלו עליי קצת מוזר ואמרו שממש לא חייבים בכח ושלמרות שאולי קשה לי להודות בזה,
שנראה להם שאני די מאושרת.

משם איכשהו השיחה עברה לזיונים וחרמנות והם עשו שוב קצת פוצי מוצי ואז חברה שלי היתה חייבת להביא איזה רמז על החברה המגניבה שלה ולבדוק אם אני מוכנה לספר לב"ז החדש שלה עד כמה אני הוללת, (היא לא קיבלה אישור), ואמרה שאולי אני מותשת אחרי כל השנים האחרונות ושהגיע הזמן לנוח.
האמת היא שאני נחה מהוללות כבר כמעט שנתיים אבל אני נקרעת מעבודה אז אני באמת זקוקה לשינה בעיקר.
היא שאלה אם אני לא מרגישה שהיה קשה להגמל מזה, אם אני לא חושבת ש"זה" (בדס"מ), זה כמו סמים.
ברור שהיה קשה, בדס"מ זה לגמרי סמים, אמנם טבעיים וחוקיים אבל לגמרי סמים, רק שהיום הרבה יותר מטריד אותי שהלכה לי בכלל בכלל החרמנות – כלום/זילץ'/נאדה!
ושוב שניהם הסתכלו עליי מוזר, ואמרו שממש לא חייבים בכח ושלמרות שאולי קשה לי להודות בזה, שנראה להם שאני די מאושרת.

והאמת היא שזה נכון לאחרונה ואני לא יודעת אם זה אמור להטריד אותי, שהתרגלתי להנות בלי אהבה, בלי סקס - או שזה לא עניין של הרגל, שכרגע זה בסדר ושיום אחד זה ישתנה.
הכי מפחיד אותי, שבעצם הפכתי לכל כך מחוספסת שאני כבר לא מרגישה או לא יודעת יותר להרגיש.