החלטתי לטוס. מאז ומתמיד זו היתה ההתלבטות שלי להשאר או ללכת.
אני בעייתית יש לי אידיאולוגיה ... תמיד הייתי הציונית שלא מתלהבת לטוס ואוהבת את הבית.
והבית זו המדינה.
אבל 10 שנים אני חיה בעולם שאני לא בטוחה שאני נמצאת בו.
אני לא בדיוק חיה את החיים שלי.אני לא בדחןק מאושרת... אני תמיד נמצא ליד אבל לא בפנים.
אני תמיד קינאתי באלה שיכלו לקום ולבחור ולהחליט. ולקחת פסק זמן.
באלה שיכלו לבכות ולהתפרק.
אני לעיתים בוכה בשביל לבכות. לראות שאני אנושית
אבל גם דמעות צריך לדעת איך להזיל ובעיקר מאיפה זה יוצא.
אבל אני צברתי .... וצברתי ואגרתי ותמיד לא שיתפתי
אני החלטתי להתמודד עם הכל לבד.
יש בי שנאה כזו בלב ....
הגיע הזמן שאהיה כנה עם עצמי ולא אייפה את הדברים.
כן אני שונאת .... אני שונאת את אלוהים אני שונאת את החיים האלה
אני שונאת את עצמי....
אני מביטה במראה כל בוקר ושונאת מה שרואה.
אני רוצה לישון אבל אני כבר לא יכולה לצעוק יותר ולהאבק בזכרונות. אני מפחדת לעצום את העיניים אני כמו ילדה קטנה
ישנה עם אור דולק שאמור לסמל לי אעלק את התקווה. ותמיד שיהיה רעש אעלק סובבים אותי אנשים.
לכולם יש חברים אבל לי אין מעדיפה את הלבד. ככל שיש יותר אנשים סביבך ככה הסיכוי שיעלמו יותר מהר.
כשאני באיזור הדימדומים אני עוצמת את העיניים ואני רואה פלאש שלי בתור ילדה במקלחת עם אמא מסבנת את עצמי חזק חזק רוצה שהתועבה תצא לי מהגוף. ובפלאש שני רואה אותו מחזיק את הנשק ויורה לעצמו בראש ואז לפאס נוסף של שדה הורגים של דם בכל עבר ושלי מחזיקה לו את היד ברגע האחרון של חייו.. ובין פלאש לפלאש אני שומעת אותו ( את זה שאתן לו את חיי אבל בגד באמוני) צורח מתוך שינה שלא רוצה לחיות יותר....
הלב שלי דופק במהירות אני לא מסוגלת לישון על הבטן כי אז בכל שניה אני מרגישה שעוד שניה הוא הולך להתפוצץ.
אני עייפה ומותשת ואולי לרגע החלטתי להבריא מהכל קשה להשאיר את הכל מאחור אבל קלטתי שאני הורסת לי כל צאנס לעתיד.
כי ומאז ומתמיד לא ראיתי עתיד. נתתי לזה לדפוק לי תראש לחיות מכאב לכאב גם אם הכאב לא אמיתי.
יש כאלה שמכורים להרואין אני מכורה לכאב מזוייף לייצור אופרות סבון לא אמיתיות בחיי.
אני אוהבת להכנס לטירוף לא כי זו אני אלה כי זה הרגע היחיד שבו אני נותנת לחרא של חיי לצאת ממני .
אני רוצה להשתדל אולי פעם אחת בחיי לא לנסות לייצור אלה לזרום אולי זה יסתדר לבד
לקחתי את הקש האחרון ששבר את גב הגמל?
והחלטתי לרדת לשפל להוריד את עצמי עד למטה . לרדת לתהום.
יש בי טירוף ויש בי אובססיביות ויש בי קנאה ויש בי לפעמים חפירה שכואב לי משהו אני מתפרצת ואני לא אוהבת את זה אבל זו אני .
ואני רוצה מישהו שיהיה סובלני איתי יש בי גם הרבה מה להציע.
אני מקווה שהירידה לשפל תוציא ממני רק דברים טובים. כי חייב להיות טוב. ואפילו קצת מגיע לי שיהיה לי טוב.
לפני 13 שנים. 13 בפברואר 2011 בשעה 18:33