|
|
|
דמות בצללים מחפשת אותי
דמות בצללים מביטה בי
דמות בצללים רודפת אותי
נמאס לי..
נמאס
נמאס
נמאס
דמות בצללים תלכי מימני
דמות בצללים שחררי אותי
דמות בצללים לא מניחה לי
נמאס
נמאס
נמאס
בא לי להיות על 4 עם הפנים לקיר
בפינה, בעונש
לא לראות את דמות הצללים
בא לי להיות קשורה ורק להביט בה
נעלמת
מאחורי
בוקר דיכאוני למות.
הסקס האמיתי הראשון שלי היה עם בחורה.
היא היתה האהבה הראשונה שלי.
היחידה שאהבתי באמת.
היא היתה לצידי תמיד.
אף פעם לא שפטה. תמיד הגנה עליי כאילו
הייתי גוזל קטן.
באמת שאהבתי אותה.
אבל היינו צעירות בנות 14 וחצי בערך. הכרנו בחטיבה.
כן, הכרתי אותה בדיוק בתקופה
עם חבר של אמא.
בדיוק בתקופה שגיליתי את הבולמיה.
פגעתי בה המון.
והיא אהבה אותי למרות הכל.
שהיא נגעה וחיבקה אותי
הרגשתי באמת.
הסקס איתה היה מטורף.
היא ירדה לי ושיחקה לי עם אצבעות
בשירותים בקניון..
היתה פעם אחת שהינו בתא בשירותים בקניון שעתיים.
המנקה פעם אחת פתחה את הדלת וראתה אותנו:)
היה לנו קשר סודי.
אף אחד לא ידע שאנחנו ביחד.
חלק הבינו לבד שאנחנו ביחד.
אני אף פעם לא אשכח אותה.
ואת מה שהיא עשתה בשבילי
שההורים שלי לא עשו...
אני באמת מקווה שהיא בסדר ומאושרת היום.
התנתקנו בתקופה של הצבא.
היא בגדה בי ואני בגדתי בה.
ככה זה נגמר.
אני רוצה שהיא תהיה תמיד מאושרת
ותמיד אחשוב עליה מידיי פעם..
כי היא האהבה הראשונה שלי.
אהבת נעורים.
כיום, אין לי עתיד עם בחורה.
הדבר הכי טוב בבוקר
זה הנס קפה
והסיגריה הראשונה להיום
אני שונאת את הבוקר
אבל המחשבה על הנס והסיגריה בבוקר
מעוררת אותי
שונאת בוקר.
שונאת להתעורר חרמנית.
בא לי שמישהו יפרק אותי לחתיכות עכשיו.
אני הולכת להתקלח..
לרוץ יחפה במדבר החם
שכפות רגליי ישרפו
לרוץ ערומה בלילה ביער הקר
שגופי ירעד
לרוץ כי הוא רודף אחריי
לרוץ שהוא לא יתפוס אותי
לרוץ כדי שלא יפגע בי
לרוץ יחפה במדבר החם
שהחום ישרוף אותי
לרוץ ערומה בלילה ביער הקר
שהקור יקפיא אותי
הלוואי והחום היה שורף אותך
כמו את כפות רגליי..
הלוואי והקור היה מקפיא אותך
כמו את גופי..
הלוואי ולא היית תופס אותי.
אבל תפסת כבר..
קולות שמכריחים אותי לבצע עכשיו.
עכשיו. לא עוד דקה. לא עוד שניה. עכשיו.
ברגע זה ממש. עכשיו. עכשיו. עכשיו.
אני לא משוגעת ששומעת קולות ואנשים שמדברים אליה.
קולות פנימיים כאלה שאסור לדחות. חייב עכשיו.
עכשיו. עכשיו. עכשיו. עכשיו.
אני אובססיבית לניקיון. הכל חייב להיות כמו שאני רוצה.
להחליף סדינים, אבק, אקונומיקה. אקונומיקה..
3 פעמים ביום. חייב.
אף אחד לא יעשה כלים. רק אני.
ואם מישהו אחר עושה כלים.. omg!! אני עושה את כל הכלים חזרה.
לא לעשות כלים! רק אני!!
סדר מסויים להניח את הכלים.
והסמרטוט החדש שאני שמה בכיור... הורג אותי אם מישהו מלכלך אותו.
אני יכולה לבכות ולריב על סמרטוט!!
אני יודעת שצריך ללכלך אותו.
אבל לא לגעת בסמרטוט הזה. הוא שלי.
תוציאו אחר ותלכלכו אותו. את שלי תשארו. לפחות ליומיים. נקי. נקי.
לרחוץ ידיים. 20-30 פעמים ביום.
אני יכולה לרחוץ ידיים 3 פעמים ברצף. כי סתם משהו נגע לי ביד. אוויר נגע לי ביד.
לפעמים אני מנסה להלחם בזה אבל אי אפשר.
אני מרגישה שהכל תלוי בזה. הכל.
אם אני לא עושה אז זהו נגמר החיים.
מה זה השטויות האלה, OCD?
אם אתה לא יודע להכיל אותי
איך אהיה חופשיה לתת לך להכיל אותי
אם אתה לא יודע להכיל אותי
איך אהיה חופשיה להכיל אותך
אם לא תיתן לי ביטחון
איך יהיה לי הגנה איתך
אם לא תפרק אותי
איך תבנה אותי
אם אין לך ניסיון
איך אתן לך את הכל שלי
אם אין לך אז אין לך
ואם אין לך גם לי אין לתת לך
עד לפניי כמה חודשים האמנתי באלוהים.
עכשיו אני "ברוגז" איתו.
מה הוא הביא לי?! חרא הוא הביא לי!
תמיד חשבתי כן.. מה שקורה קורה לטובה. הוא נותן לנו מבחנים כדי לבדוק
את האמונה שלנו בו. וכל השטויות האלה.
נראה לכם הגיוני שהוא יביא רק חרא!
מה עם טוב?
עכשיו תורו להוכיח לי שהוא קיים.
תמיד אני אומרת לעצמי אם יש אלוהים שיתן לי סימן קטן כמו אפצי באותו רגע לדוגמא:)
(נשמע טיפשי אה?)
אבל דיי זהו. עכשיו תורו. להוכיח לי.
אני "ברוגז" איתו.
גם מה אנשים חושבים שהם שמים פתקים בכותל?
כתבתי לו פתק השארתי פרטים שלי. שם מלא כתובת אפילו מספר פלאפון
לא שהוא התקשר כן? אבל האמת היה כייף לקבל מימנו שיחה אפילו מחסום:)
האמת אפשר להבין למה הוא לא מקבל את הפתקים שלנו. הדואר שלנו
פשוט זוועה. זוועה.
כאילו אתם גם מדמיינים לכם את אלוהים יושב שם למעלה מוקף עם שקיות שבהם יש את כל
הפתקים? חח ממש.
אסור לאכול בשר וחלב.
אנחנו גוף בשר. עשויים מבשר.
איך אנחנו אוכלים גבינה, קוטג', חלב?
זה לא לערבב?
לא שאני אוכלת את עצמי.. אבל בכל זאת. זה נוגע.
זה לערבב.
קין והבל.
"ותלד חוה את קין ואת הבל"
איך קין והבל הביאו ילדים?
מה היה להם רחם? wtf.
אני הולכת לסידורים וגם לדואר.
נראה מה עם הפתקים שלנו.
הירוק דופק אותי..
עומדת לי על המזח
הגלים מכים אך לא פוגעים בי
עומדת לי על המזח
הרוח נושבת על גבי
עומדת לי על המזח
הריח מרגיע אותי
יורדת מהמזח
יושבת על החול הרך
החול הקר
חופרת בור עמוק ואין שם כלום
חופרת בור עמוק ומכסה אותו
מעשנת..
שוכבת..
אני סתם חופרת עמוק.
כבר כמה לילות הסיוטים חוזרים אליי
הוא חוזר
בלילות אני מתעוררת
עם זיעה רעידות וצימאון
מתעוררת בחושך לאור הירח
אור הכוכבים
הכוכב שלי
פותחת את החלון והקור שחודר
עוטף אותי בחום
נושמת עמוק ונזכרת
בכל הפעמים שהייתי בחושך
בכל הפעמים..
שמנעת מימני ללכת
מתי תיתן לי ללכת?
מתי..?
מתי זה יפסיק, מתי?
מתי ארדם על הכר ואחלום
חלום מתוק חלום אפור
מתי אצא מהחושך, מתי?
מתי כבר תיקח את הפחדים שלי?
מתי..?
רק תן לי ללכת, בבקשה..
אפשר לומר שאני פחדנית.
מפחדת מהרגע.
מפחדת מאולי.
מפחדת מהלא נודע.
האם זו בעיה?
כן, כמובן.
ארצה לתקן את זה?
כן, כמובן.
אני לא אחכה עד שתבוא
אחת יפה יותר
טובה יותר
חכמה יותר
פתוחה יותר
ביטחון יותר
זה הפחד כשאמרת שאני בנתיים
בנתיים לא אחכה שהיא תבוא
לא אחכה ואתן לך את עצמי
לא אחכה לאסוף לעצמי לבד את הפצעים
אני יודעת שהוא יבוא
הוא יבוא
והוא יקח אותי ככה
בלי לחכות לה
הוא יקח אותי ככה
כי הוא רוצה רק אותי
כי אני מספיקה לו.
ועד שהוא יבוא..
אני רוצה להיות לבד.
לתקן את הנפש שלי.
כי איתו זה לא היה נכון
לא אמיתי
לא אתן לך
שאני יודעת שתלך, הלכת כבר.
ואני חזקה יותר.
פחדנית, כן?
אבל לא ממש מפגרת:)
