קולות שמכריחים אותי לבצע עכשיו.
עכשיו. לא עוד דקה. לא עוד שניה. עכשיו.
ברגע זה ממש. עכשיו. עכשיו. עכשיו.
אני לא משוגעת ששומעת קולות ואנשים שמדברים אליה.
קולות פנימיים כאלה שאסור לדחות. חייב עכשיו.
עכשיו. עכשיו. עכשיו. עכשיו.
אני אובססיבית לניקיון. הכל חייב להיות כמו שאני רוצה.
להחליף סדינים, אבק, אקונומיקה. אקונומיקה..
3 פעמים ביום. חייב.
אף אחד לא יעשה כלים. רק אני.
ואם מישהו אחר עושה כלים.. omg!! אני עושה את כל הכלים חזרה.
לא לעשות כלים! רק אני!!
סדר מסויים להניח את הכלים.
והסמרטוט החדש שאני שמה בכיור... הורג אותי אם מישהו מלכלך אותו.
אני יכולה לבכות ולריב על סמרטוט!!
אני יודעת שצריך ללכלך אותו.
אבל לא לגעת בסמרטוט הזה. הוא שלי.
תוציאו אחר ותלכלכו אותו. את שלי תשארו. לפחות ליומיים. נקי. נקי.
לרחוץ ידיים. 20-30 פעמים ביום.
אני יכולה לרחוץ ידיים 3 פעמים ברצף. כי סתם משהו נגע לי ביד. אוויר נגע לי ביד.
לפעמים אני מנסה להלחם בזה אבל אי אפשר.
אני מרגישה שהכל תלוי בזה. הכל.
אם אני לא עושה אז זהו נגמר החיים.
מה זה השטויות האלה, OCD?
