My Heart

אז.. סוף סוף סיימתי את הקעקוע. 

המון כאב, בכי, קצת משיכת שיערות וזהו 🤣

חושך. דממה. קור. 

ככה ההרגשה כיום. 

להתעורר מחלום בלהות. מסיוט. 

אפשר? 

קשת בענן יש, אבל זה לא האור. זה לא הסוף.

האור מהחושך עדיין לא הגיע.  הוא בכלל יגיע ? 

ההרגשה שאי אפשר להמשיך באושר.  

ההרגשה של להמשיך לכאוב. לא לצחוק. לדאוג. 

חבר שר לחבר שכבר איננו. אבא קורא לבן שכבר איננו.  אמא רוצה את הבן- הוא יחזור? 

בעצב. בחרדה. בדממה של השקט. בכאב של החושך. 

קשת בענן הפכה לשחורה. האם היא תדליק את האור? 

השקט של הדממה. הדממה של השקט. 

של כולנו. 

כואב לי, אני עצובה, בחרדות מטורפות.

קשה לי לינשום. 

אני מפחדת ממש. 

דואגת ממש. 

אנחנו בסיוט שלא נגמר.  שאי אפשר להתעורר מימנו. 

סיוט שנראה שכל זמן שעובר, הוא אמיתי.. 

כל הנרצחים, החטופים. מה הם עוברים. אני לא יודעת, אבל הלב שלי מדמם. 

אני בחרדות מטורפות. לא נושמת. אין לי אוויר.. 

אני עצובה וכואבת.

קשה לי לינשום.. 

כל פעם שמראים את שמות הנרצחים אני מרכינה ראש בדממה. מנסה לקרוא את כל השמות ולזכור אותם. 

כואבת. עצובה ודואגת לסובבים אותי. 

קשה לי לינשום. 

לשון.  אצבע ועוד אחת. חזק. מהר. לשון.. 

עוד.. 

כשאמא שלי טסה לחו"ל היא תמיד קונה לי שטויות. 

קונה בלי לשאול. מתלהבת וקונה. 

טסה לטורקיה קנתה לי שטיחון שמסתבר שזה השטיח שמתפללים עליו 🤦‍♀️🤣

קונה לי המון דובים ובובות. זה דווקא נחמד יש לי הרבה. 

עכשיו זה שאני אוהבת את אווטאר (מכופף האוויר האחרון המצויר כן? לא הכחול) ובאטמן לא אומר שאני רוצה תחתונים של באטמן, חזיה של באטמן, נעלי בית של באטמן, פיג'מה של באטמן, כיסוי עיניים של באטמן. 

הכי קטע זה שהיא קנתה לי את המשחק דגים הזה. מכירים? זה עם החכה שתופסים את הדגים.  עכשיו כן, בחורה בת 38 תשב על הריצפה עם רגליים מפוסקות ותשחק עם הדגים 🤣

מילא לתפוס משהו אחר שם למטה 😍

אני לא יודעת אם בא לי אותך מעליי או מתחתיי ושרק תסתכל.. 

אני לא אוהבת חוטיני סתם תקוע שם בלי לעשות כלום. 

מעדיפה ללכת כבר בלי תחתונים 😍

תמיד הרגשתי שונה. כאילו משהו בי מסומן וכולם רואים. 

אבא ואמא לא הסתדרו. זוכרת מריבות בבית מגיל 6. 

זוכרת שבבית הספר לא היו לי חברים. הייתי לבד. 

זוכרת שאבא לקח אותי לבית הספר בכיתה א'. זוכרת שבאותו יום ברחתי מבית הספר ורצתי לאבא שלי.  פחדתי לא לראות אותו יותר. שהוא יעלם. זוכרת שאבא הביא לי סטירה באותו יום כי ברחתי מבית הספר. זוכרת שאבא לקח אותי לסבתא באותו יום ולא נתן לאמא לראות אותי. זוכרת שאמא נלחמה עליי. זוכרת שנשארתי כיתה א' בגלל כל המצב הזה. חזרתי לאמא. זוכרת שאבא נעלם. אבא נעלם. 

זוכרת שאבא חזר כשהייתי בכיתה ו'. הוא בא לבית הספר וביקש לראות אותי. אני לא רציתי. זוכרת שבבית הספר הכריחו אותי לראות את אבא. זוכרת שראיתי את אבא חבקתי אותו ובכיתי. זוכרת שאמא כעסה על בית הספר כי הכריחו אותי.  

זוכרת את עצמי לבד, בלי חברים, בלי חברה. זוכרת שהרגשתי לא כמו כולם. שונה מוזרה.