לפני חודשיים. 6 בספטמבר 2024 בשעה 18:26
לחזור על זה עוד ועוד וכל פעם להיזכר במשהו אחר.
לא פשוט. לא פשוט.
זוכרת את הלילה. את החושך. את הריח של הים.
התחלתי להיזכר בדברים שהמוח שלי דחק לפינה רחוקה.
מצד אחד רציתי שימשיך להיות שם בפינה ולא להיזכר. אבל האשמה הזאת.. והייתי חייבת את הפינה הזאת לשים במרכז. ולעבד את זה. בשבילי. בשבילי. להתמודד.
מצד שני הפינה הזאת גורמת לי להבין לאט לאט להיזכר בפרטים חדשים. אני רואה ילדה קטנה שלא ידעה ולא הבינה מה קורה.
אולי התהליך עם הפסיכולוגית סוף סוף יגרום לי לשחרר את האשמה הזאת שהורגת אותי מבפנים.
אולי התהליך הזה יגרום לי להאמין בעצמי.
להיות חזקה
