|
|
|
תחזיר אותי להיות ילדה קטנה
ילדה שלא מבקשת
מקבלת בלי מילים
תחזיר אותי להיות ילדה קטנה
ילדה שלך
תחזיר אותי להיות ילדה קטנה
אבל לא תמימה.. טוב?
תקח אותי אל ידייך
תקשיב לעיניים שלי.
תמימות הנעורים.
תמימות החיים.
תמימות אני.
צעד ראשון תוביל אותי
צעד שני תתפוס אותי
אם אמעד
צעד שלישי תן לי ללכת.
תפסל פסל ואז תהרוס אותו
תשחק בלגו ותפרק אותו לחלקים.
תבנה מגדל ותנפץ אותו.
תהרוס! תהרוס!
תפסל את הפסל ואז תשאיר אותו
כי הוא בדיוק כמו שאתה רוצה
תשחק בלגו ותשאיר אותו
כי הצורה שיצאה לך בדיוק כמו שאתה רוצה
תבנה את המגדל ותשאיר אותו
כי הוא יפה בעינייך.
תפרק ותבנה.
תבנה ותשמור
תשמור ותגן.
תאהב.
כמו עלה שמתנפנף..
כמו הרעש שהוא מתייבש.
כמו ללכת בגשם בלי מטריה.
כמו הגלים שמתנפצים בסלע
כמו שאני כמו שאתה.
כמו הכאב שכאב ככה אתה..
כמו הלק המתקלף הוא עובר.
כמו בקו השחור שלא ניגמר ככה אני..
כמו הסוף להתחלה ככה אתה..אתה.. אתה..
?
כמו העקב שמרעיש ככה אני.
כמו הדממה ככה אני..
כמו הכוח שלך.
ככה אני.
כמו יבבה בשקט ככה אני.
כמו הכוכב הלבד ככה אני.
כמו הכוכב הזוהר ככה אתה..
כמו הפעימה שלי בהפתעה שלך.
כמו
כמו
כמו
מעניין אם יהיה מישהו שיחזיק אותי חזק ולא ישחרר..
עכשיו אני כבר לא רוצה אותו. פיצול אה?
בקיצור, החלטתי לקחת חופש ענק מהכלוב. כמו בפעם הקודמת שעשיתי.
מי שמתגעגע שימשיך להתגעגע. אני לא פה:-)
הספירה לאחור החלה- 24 שעות אחרונות שלי פה.
אני שמחה שהכרתי כמה אנשים נחמדים ואמיתיים. תודה על התמיכה בפוסטים הקודמים שלי, באכפתיות ובהבנה.
שיהיה בהצלחה לכולם.. ♥
באוטו, בדרך אלייך.
אני יושבת עם חצאית מיני שחורה חולצה ארוכה צמודה, עם חוטיני, בלי חזיה ועקבים.
אני בלחץ. אבל היד שלך מלטפת לי את רגל אז אני נרגעת, בטוחה.
אנחנו מגיעים אלייך, לדירה.
אני מורידה את החצאית והעקבים ושוכבת במיטה. אתה אוסף אותי צמוד אלייך. מחמם, מרגיע, שומר.
הראש שלי מונח על הכתף שלך. אוח הריח שלך. כל כך רוצה אותך.
אתה מוריד לי את החולצה והחוטיני.
אתה מנשק אותי, בצוואר, בבטן, בפיטמות. מוצץ אותם כל כך חזק. זה כל כך מחרמן אותי שאתה מתעלל לי בפיטמות.
אוהבת שהאצבע שלך נוגעת לי בדגדגן. אני רטובה. שלך.
אני מרגישה איך הזין שלך מתקשה מהמגע של הגוף שלי. אוהבת לראות את המבט שלך שאתה מביט בי.
אתה הופך אותי על הבטן ומכניס את הזין הגדול שלך לתוכי כל כך חזק, כואב.
אוהבת שאתה מושך לי בשיער ותופס לי את תחת כל כך חזק תוך כדי שאתה מזיין אותי.
אצבע שלך נכנסת ועוד אחת ממ והלשון שלך. אתה גורם לי להשפריץ שלא ידעתי שאני יכולה להשפריץ.
ואתה שוב בתוכי. חזק, כואב, מתמשך. כייף.
מחכה שתקשור אותי ותעשה בי כרצונך.
הפוסט האחרון שלי נמחק לי בטעות.. אבל לא נורא:)
לאבא שלי היה יום הולדת שילשום..
אבא.. מילה עם משמעות כל כך גדולה.
בשבילי זה רק המילה אבא.
זוכרת מריבות בבית, זוכרת שתמיד שהיה קשה בחרת לצאת מהבית ולא לחזור ימים ארוכים ואפילו שבועות..
הייתי מאוד קשורה לאבא שלי שהייתי בת 6.. אולי אפילו היום.. אומרים שהבנות מאוד קשרות לאבא.
אני צריכה לדעת לשחרר את אבא.
אבא שלא היה בשבילי שהייתי צריכה אותו.
למה אני מרגישה ממש רע שהיה לו יום הולדת שילשום ולא התקשרתי אליו..? (אפילו אין לי את המספר שלו)
אבא שלי.. היה המשענת שלי.. ככה חשבתי שהייתי ילדה קטנה.
כשגדלתי הבנתי שהוא לא המשענת שלי.. הוא אף פעם לא היה.
מגיל 10-14 לא ראיתי את אבא שלי. הוא פשוט ברח לחו"ל. ברח מאמא שלי ובכלל לא חשב עלינו. עליי ועל אחי.
אני זוכרת שהוא הופיע בבית הספר שבו למדתי. אחרי 4 שנים שלא ראיתי אבא!! 4 שנים.
לא רציתי לראות אותו. כל כך כעסתי עליו.
לאחר חצי שעה בערך הרגליים שלי הובילו אותי אליו. בכיתי, חיבקתי. אוח כמה שהתגעגעתי לאבא שלי. אבא.
הוא חזר לחיי אבל לא באופן קבוע.
הוא היה יוצא עם המון בחורות במיוחד צעירות ממנו בהמון שנים. מבלה. מעשן. שותה. כמה שותה.. אלכוהליסט. (אולי ההתמכרות שלי זה ממנו, בטוח)
אני זוכרת שהייתה פעם אחת שאמרתי לאבא "פעם אחת אני סולחת על אותה טעות אבל פעם שניה כבר לא".. ורק לאבא שלי אני סולחת על טעות ראשונה.
הרגשתי שאני הבוגרת. המלמדת. איך אבא אמור להתנהג ולהתייחס לילדים שלו.
אני זוכרת שהייתי קטנה הייתי מחכה לאבא שעות שיבוא לראות אותי, לקחת אותי. אבל תמיד צץ משהו חדש ולא היית מגיע. הייתי נשארת עם הבגדים שלבשתי לראותך שעות ובוכה..
אבא אף פעם לא היית איתי שהייתי צריכה אותך.. אבא מילה עם כל כך הרבה משמעות. מילה כל כך חזקה. אבל לא לך אבא.
כמה שאני רוצה את אבא שלי אבל הלב כבר לא יכול לסלוח לך.
התנתקתי מאבא לפניי 4 שנים.
יש לאבא חברה (כיום אשתו, ולא טרח בכלל להזמין את אחי ואותי לחתונה). ואני מאחלת לו המון בהצלחה. פרק חדש בחיים. לא מקנאה. לא רוצה שאבא ואמא יחזרו להיות ביחד חלילה.
היום כבוגרת אני יודעת שהגרושים שלך ושל אמא זה היה הדבר הכי טוב.. רק חבל שלא התגרשתם קצת לפניי...
הייתי מדברת עם אבא המון בטלפון.. עד לפניי 4 שנים.
לפני 4 שנים באתי אליך אבא.. זה שאני הייתי בת 24 אז.. לא אומר שאני לא צריכה את אבא שלי..
אכזבת אותי כל כך באותו יום.. כמה בכיתי בגללך. כמה. הדמעות לא הפסיקו לרדת. אוח והבכי שבכיתי כל כך חזק ואף אחד לא שמע אותי.
ידעת שאכזבת אותי אבל בחרת שוב לברוח. הריי יש לך חיים חדשים אבא.
כל כך רוצה לשנוא אותך אבל לא יכולה.. למה?
למה אני מרגישה כל כך רע עם עצמי שלא התקשרתי ביום ההולדת שלך?
אבל אני לא מרגישה אשמה הפעם.. כי אבא צריך להיות אבא.
אבא צריך להיות הבוגר האחראי ולא אני.
אבא אתה חסר לי אבל כל כך מפחדת שיגיע היום הזה והוא ינסה ליצור איתי קשר.
מפחדת להשבר שוב. מפחדת להיות ילדה קטנה שוב.
לא רוצה, אבא.
כל כך אוהבת אותך, אבא.
אבל אין לי אבא..
משחררת אותך,אבא, עם הכאב הכי גדול שיש לי..
מתנדנדת בין האושר לכאב
בין הבכי לצחוק
בין החולשה לחוזק.
מכאב בא האושר..
