לפני 3 שנים. 5 בינואר 2021 בשעה 16:15
המון זמן לא נכנסתי ולא כתבתי פה
בטח אני שקופה עבור חלקכם. דור חדש קם פה
דור שהוא לדעתי
בריא מינית יותר
ואני שמחה מאד שזה ככה
אני שמחה שנשים ובכלל מיניות עם השנים הופכת לפחות טאבו
ושנשים יותר מבינות וחזקות
ומרשות לעצמן לדרוש גם במסגרות בדסמיות.
אני בזוגיות יציבה כבר קרוב לשנתיים
אנחנו גרים יחד
ומדברים על חתונה
לראשונה בחיי הבוגרים אני נחשפת לזוגיות בריאה ולא חד צדדית
לא עם גבר נשוי
לא עם מיליון ואחת נשים
אבל סליחה בעצם... מי אני שאקבע עבורכם מה בריא ומה לא?
אז אציין מראש
כל מה שאכתוב יכתב רק על החוויה האישית שלי
אז כשאני כותבת מה זאת מערכת יחסים בריאה או לא
הכוונה בשבילי נטו.
סגרנו תסאגה? אפשר להמשיך עכשיו עם פחות תחושת מגננה או תוקפנות? :)
נזכרתי השבוע באיזה מקרה שקרה לי עם אחד השולטים שהיו לי
תאמינו או לא... הקשרים האלה שיבשו לי המון תחיים
אני חווה את הקושי במערכת היום
לא בפאן המיני ( מהבחינה הזאת יש לי בן זוג מאד פתוח בראש)
אבל הפחד הזה שכל הזמן יש לו עוד מישהי
או שאולי אני לא טובה מספיק
או לא ראויה לו
גם לנסות להיות במערכת יחסים שהיא יציבה ושגרתית מאד קשה לי אחרי ששנים הייתי חיה במין עולם מאד דינמי ולא יציב
שכל יום יכול היה להתמוסס
בכל מקרה... נזכרתי באיזה מקרה אחד... כי מה לעשות דברים צפים.. במיוחד בשנה הזאת בגלל הקורונה שמכנסה אותי למצב מדוכדך...
זה קרה עם השולט השני במספר ( היו 3 סך הכל)
הכלב שלי שהיה איתי כמה שנים טובות מת במפתיע בתאונה
אני זוכרת שהגעתי לבית של ההורים חזרתי לגור אצלם תקופה
משו כמו לפני 8 שנים...
וכשנכנסתי בדלת הכלב לא קפץ עליי כמו תמיד
ואמא שלי ואחותי הגדולה ישבו במטבח
ואיך שנכנסתי קראו לי
ופשוט הנחיתו עליי את זה...
אני זוכרת שהתקשרתי לשולט שלי בזמנו כי הייתי צריכה תמיכה
רציתי לבוא אליו לשבת
( וזה לא היה התור שלי)
וואלה הכלב שלי מת.. אני מרוסקת רצח....
בסוף מרוב שהייתי שבורה פיצוצים הסכמתי לבוא כשגם השניה נמצאת שם
וכשאני אומרת השניה
הכוונה לבת זוג שלו..
ולמה היא הייתה נחשבת בת זוג ואני רק כלבה?
אין לי מושג
אולי היא הייתה כוסית יותר .
בכל מקרה הגעתי...
עם הבגד של הכלב שלי בתיק...
ואנלא יודעת למה...
אני זוכרת לו את זה עד היום
ולמה אני עדיין כל כך פגועה
הוא התייחס אליי כל כך משפיל
לא חיבק לא שאל מה איתי
שם אותי על תקן הכלבה של שניהם
היא ישנה איתו על המיטה
אני על הריצפה.
הוא מזדיין איתה על המיטה
בקולי קולות
אני שוכבת על הריצפה מתחתיו
אפילו לא על מזרן
מחבקת את הבגד של הכלב שלי ובוכה
והוא פולט לעברי " את מוכנה להפסיק כבר לבכות?"
לימים כשאני אשב מול הפסיכולוג הוא ישאל
"למה לא קמת והלכת?"
ולא. אל תדאגו
אני לא מהבנות האלה
אני לא קורבן מסכן
ולא אישה מוחלשת
וזה גם מה שעניתי לאותו פסיכולוג
" לא קמתי והלכתי... כי אני מטומטמת"
וזאת הייתה האמת
הוא לא אשם
אני נתתי לו תאפשרות לשלוט עליי בצורה חולנית
חולנית זה אומר... שהוא מבחינתו להוריד אותי לגינה ולתת לכלב לזיין אותי
זה הייתה פנטזיה שלו שסיפר אותה לא פעם
ועם עניינים נוצצות
אז לא יודעת אם זה היה מגיע למעשים..
אבל לפעמים אני חושבת שיש פה אנשים
שהעולם הזה נותן להם לגיטימאציה לעשות דברים שהם פרופר לא הכי מוסריים
ובגלל שהגבולות בעולם הזה יותר מטושטשים... קשה מאד לקרוא לילד בשמו
כך או כך...
השבת הזאת הייתה אחת השבתות הכי איומות שהיו לי אי פעם
והזכרון הזה ירדוף אותי לנצח
כמו רבים אחרים
אבל לכל כך הרבה אנשים..
גם פה
ובכלל
הכי חשוב שאגיד...
שהוא לא אשם
שלא חייבו אותי לכלום
ושהכל על דעת עצמי
אז הנה
אמרתי את זה
אין צורך לתקוף אותי
אבל בתכלס... נראה לכם אכפת לי מי אשם?
נראה לכם שאני במצב של לחפש אשמים?
אני רק רוצה להחלים
ולהפסיק לזכור
