הדבר הכי טוב שקרה לי בחודשיים האחרונים זה:
שהתחלתי לקחת ציפרלקס.
היו לי המון חששות
מתופעות הלוואי
שאולי אתמכר
שזה יעשה רק נזק
ב3 שבועות הראשונים הרגשתי עייפות מטורפת
אבל לאט לאט ההרגשה השתנתה
מבן אדם לחוץ, מתוסכל, עם התקפי דאון כל שני וחמישי
פתאום הכל ורוד יותר
בהיר יותר
ובעיקר
על הזין יותר
לא יודעת למה לקח לי בערך 4 שנים של התלבטויות
ולמה העברתי תצמי כל כך הרבה כאבי ראש ונפש
כשספרתי להורים
הם לא הצליחו להבין
וכמובן שאבא שלי אמר " נו ... ילדה.. הכל בראש שלך...
תפסיקי לקחת הכל ללב"
ואני לא מבואסת עליו
הוא באמת לא מבין
כמו רבים שלא
דיכאון היא מחלה בלתי נראית לעין ולכן מאד קשה לקבל אותה כמחלה
כשבאתי לקבל את הכדור מהפסיכיאטר אחרי בערך 7 פעמים שקבעתי ובטלתי
הוא צחק ואמר " כמעט כל העולם על ציפרה או פרוזק ..
אנלא יודע אם זה עצוב או אומר שלפחות אנשים מטפלים בעצמם
אבל את לא צריכה להרגיש רע עם עצמך"
התקף החרדה הראשון שלי נוצר בעקבות הדרך שלי כאן
זה הטריגר שפתח לי את הפתח
שהכיר לי את הדאונים
מחשבות על לקפוץ מגשר...
ודיי.
התחלתי לטפל בעצמי
