דף חדש

שליטה זה החיים

הגילאים בכלוב ירדו מתחת ל 18

למה?

השאלות כאן של מעריב לנוער

מישהו או מישהי עוד מרגישים את זה?

תהיו מנומסים ונחמדים 

זה יחזור לכם עם ריבית

בדס"מ משובח לחברי הכלוב

תהיו בני אדם ולא חיות של חרמנות

אתה מדליק את החימום של הכיסא

והיא שואלת "למה הדלקת את החימום של הכסא שלי ?"

אתה עונה את האמת שהדלקת אותו בכדי לחמם את ארוחת ערב שלך או כי אתה דואג שיהיה לה חם?

פוסט זה  נכתב בהומור עם קצת אמת

היא לא נגעה בו מיד.
היא גרמה לו להרגיש שהוא יכול לזוז — ואז לקחה את זה ממנו במבט אחד.
״עצור,״ אמרה.
מילה אחת. לא מורמת. לא מבקשת.
והגוף שלו הקשיב לפני שהראש הספיק.
היא הקיפה אותו לאט, כמו מי שמודדת מרחב ששייך לה. כל צעד שלה היה מדויק, נשלט, נטול היסוס. הוא עמד במרכז — לא כבחירה, אלא כמצב.
״אל תעקוב אחרי,״ הוסיפה.
הוא קפא.
היא ידעה.
רק כשהייתה בטוחה לגמרי שהוא ממתין — לא מצפה, לא יוזם — היא התקרבה. אצבע אחת הרימה את הסנטר שלו, בקושי נוגעת.
״ככה,״ לחשה.
לא כהנחיה. כהכרה.
היא שלטה בזמן.
כמה נשימות.
כמה שניות של שקט.
כמה קרוב מותר לה להיות — וכמה לא.
כל תגובה שלו נרשמה אצלה. כל רעד, כל שינוי בנשימה.
והיא לא מיהרה לתגמל.
שליטה, מבחינתה, הייתה הידיעה שהוא רוצה — והיא מחליטה אם.
״אל תבקש,״ אמרה לבסוף.
״אני רואה הכל גם בלי זה.״
כשהיא סוף־סוף נתנה הוראה לזוז — זה היה מינימלי. צעד אחד. זווית אחת. שינוי קטן שגרם לו להרגיש כאילו העולם כולו הסתובב סביבה.
וכשזה נגמר, לא היה צורך במילים.
היא התרחקה, והמרחב חזר אליו — אבל הוא כבר ידע:
גם אחרי שתצא,
השליטה תישאר אצלו בגוף עוד זמן רב

לכל תושבי נתניה וגן יבנה אני בונה תיבת נוח

מוזמנים להגיע

איזה מזג אוויר

מריחים את הגשם מגיע

רק חסר:

צימר

ג'קוזי

ארוחה טובה

אלכוהול

סשן

לא בהכרח בסדר הזה

מידי פעם קורה שאתה רואה אישה יפיפיה בדיוק בטעם שלך 

אתה בוהה בה כמה היא יפיפיה 

היום זה קרה בנסיעה בבוקר נסענו בפקק היא מאחוריי ברכב והעיינים לא יורדות ממנה

והראש מתחיל לדמיין אותה לבושה בשחור עם מגפים גבוהות ואני מתחתייה מתחנן לעוד זמן לענג אותה

איך היא מסתכלת עליי מלמעלה עם המשקפיים העגולות

רוצה כבר לזיין אותי.

הפקקים האלה בכביש עוד יהרגו אותנו.

זה מעניין כמה נמוך השפה יכולה להיות מהצד הגברי

כמה מגעיל יכולים להיות כשמקבלים סירוב

או חוסר עניין

אין לי בעיה עם שפה גסה רק כשזה מקובל לשני הצדדים.

תישארו מנומסים יש בני אדם בצד השני.