אני אגלה לכן סוד קטן:
גם גברים חולמים על האבירה על הסוס הלבן. עד כמה שזה לא מקובל על פי האגדות שגדלנו עליהן
אבל מעבר לתפקודים ג'נדריים דכאניים הפנטזיה הזאת פשוט לא עובדת. אני דופק ת'ראש בקיר פעם אחר פעם.
זה לא ייגמר עד שלא תספר. לעצמך. כמה אתה אוהב. אותך.
שלא
ושם טמון הכל. אדם שלם, אדם TRUELY מאושר הוא אדם עצמאי שלא *זקוק* לאף אדם אחר. הוא יקבל כמובן בברכה כניסה של עוד ועוד אנשים טובים אחרים לחייו, כי אני מאמין כי הגשמתנו תלויה בהיותנו חלק מקהילה, ולא בהתבודדות או הסתגרות, אבל אותו אדם הוא משק אוטרקי רגשי ואנרגטי בפני עצמו. הוא מסוגל לספק את כל צרכיו בעצמו. וכל מה שמגיע מעבר הוא בבחינת בונוס.
בגלל זה גם מוות של האדם האהוב עליו ביותר לא ימית או ישתק אותו. כי הנפש צריכה להיות חזקה יותר מהכל והחיים במלוא תפארתם צריכים להיות המטרה הנעלה. אדם כזה לא יותיר בעצמו שום שלשלאות הכובלות אותו, שום גידול בנפש היונק את אנגיות החיות. הוא רק ישאף ללמוד בשלמות כל מה שיוכל מכל פצע וטראומה שינחתו עליו (אין לנו באמת שליטה על זה) ואז.. ישחרר.
איך משחררים? הו..