ואהבת.

וכל נטישה רק שבה ומאשרת את זה

מנגנוני הגנה אתם תמיד כל כך צודקים

העניין הוא להיות נקי. לא לכתוב רק כדי להרשים ולבזבז אנרגיה כל כך יקרה על זה.

אלא אם כן.. עכשיו שאני חושב על זה, התהליך עצמו מענג.

להגיע ל-ZONE כל כך יקר המציאות הזה בו אתה מרגיש שאתה מנגן על המקלדת, מצייר דרכה, רוקד.

וזה מקום טריקי, כי הוא מצריך להשתחרר, להפשיט עצמך מכל כך הרבה שכבות מעילי ברזל שדוקרניהם מופנים כלפי פנים.

כמו להשתחרר מהגוף המכוער והכל כך רצוף פגמים שלך וכמו וורלון מתפשט להיות רק אנרגיה טהורה.

אתה צריך להתמודד עם הכתיבה שלך, היא אמרה, גם כשאתה רק ב-70 אחוז מהציפיות שלך.

ועכשיו השאלה אם לעשות את זה פה או לפתוח בלוג חדש.

(כמה זמן לא הייתה לי שיחה שעודדה אותי שקיימים עדיין אנשים בעולם ש "מבינים את זה", שיש בהם כוח פנימי משולב בהבנה חודרת של דברים. והיכולת להגיע אליהם. או שזו שוב תחושת האידיאליזציה הראשונית. או שזה שניהם. יותר מדי יוצא שהם בעמדות ניהוליות שכבר אינן במגע ישיר עם האנשים. סוג של העיקרון הפיטרי. וחבל. מצד שני אולי זאת הידיעה שלא נוכל לקיים קשר טיפולי.

נמאס לי כבר מכל המצד שניאים הלא נגמרים בחיים שלי)

אניהו, מרענן לפגוש אדם שווה ערך אינטלקטואלית מדי פעם. עד כמה שזה נדיר.

אני מרגיש

שבלי החיבוק האימהי הבטוח, מעורר התקווה והמגונן אין לי כוחות להתמודד עם העולם הזה.

ושלעד אני אשאר תקוע בדיוק באותו מקום בגלל זה.

ורע לי עכשיו.

מאוד מאוד רע לי.

https://www.pornhub.com/view_video.php?viewkey=1663441967 

דום קוסטנזה: יש לי שאלה
14:54
*: תשאל

דום קוסטנזה: אני אסף אגב

*: זוכרת
14:56
דום קוסטנזה: גם את לפעמים מרגישה כאילו יש חרב מורעלת תקועה עמוק בתודעה שלך?

*: לפחות מחצית מהזמן

דום קוסטנזה: התעוררתי עכשיו מחלום
14:57
דום קוסטנזה: החלום היה מוצף שוב בכעס על אמא שלי שלא עזבה את אבא שלי כי היא פחדנית
ואז הבנתי שאני עושה את אותו הדבר
בזה שאני לא מוכן לשחרר את החרב המורעלת הזאת
14:58
דום קוסטנזה: או כי נקשרתי אליה באיזושהי דרך מעוותת
או כי אני לא יודע איך
או שניהם
ופשוט לא משנה מה
עד שאני אשלוף את הקוץ או החרב אני תמיד אשאר נכה
14:59
*: אז אתה נכה מבחירה?

דום קוסטנזה: כן ולא
כי קשה לי להגדיר את המצב באופן מוחלט
15:00
דום קוסטנזה: אני מסתכל סביבי וזה נראה כאילו כל מי שנפצע עמוקות בחיים נידון להשאר תקוע עם זה למשך כל חייו
כולם בעצם אוטומטים של כוחות יותר חזקים מהם
15:01
דום קוסטנזה: עכשיו אני יודע שאני צריך להחליף את כל הרעל הזה והביקורת והשנאה והפחד והחרדה והכעס באהבה
אבל בשבילי זה כמו לדעת שאני צריך להתחיל לעוף
15:02
*: זה לא קורה בשנייה, אז לפחות אל תלקה את עצמך על זה

דום קוסטנזה: זה מרגיש בלתי אפשרי וגם אם זה אפשרי אני לא יודע אפילו איפה מתחילים
15:03
דום קוסטנזה: אבל כמה עוד אני אחכה

*: אז אל תחכה
כלומר
אם אתה יודע למה אתה מחכה
15:04
*: אז אל תחכה לו
15:05
דום קוסטנזה: אבל זה לא שאני יודע מה אני צריך לעשות ומחכה במקום פשוט לקום ולעשות
15:06
*: נכון
15:07
דום קוסטנזה: נגיד המבט הצלול הזה שקיבלתי לאמת העמוקה שלי
שרוב הזמן אני משכיח מאחור
אני מבין עכשיו באופן צלול רגעי מה המקום הכי פצוע שצריך לשלוף ממנו את הקוץ
15:08
דום קוסטנזה: אבל אין לי מושג איך עושים את זה
ועד שאני לא עושה את זה אני לא יכול להמשיך הלאה
אני נידון לחיים של נכות

*: אז תחפור בו

דום קוסטנזה: כמה עוד אפשר לחפור בו?

*: כמה שאפשר
15:09
דום קוסטנזה: אבל מה אם לחפור זאת לא הדרך?
שזה רק משאיר ת'פצע יותר פועם ומכאיב אבל לא מרפא אותו

*: ואם זו כן הדרך?
15:10
דום קוסטנזה: ואם זו לא?

*: אז זו לא

דום קוסטנזה: זה מרגיש שזה כן אבל אולי זו תחושת שליטה מזוייפת
15:11
*: יכול להיות
רוב הדברים בחיים מתחילים מזיוף
15:12
דום קוסטנזה: אני מתחיל להרגיש איך שההרגשה מתחילה לזרום כרגיל לעבר נוחות מנוונת
15:13
*: זה חלום הזדמנויות קצר
תנצל אותו

דום קוסטנזה: רגע אחד מרוב יאוש כבר התחשק לי למות
כרגע הדבר היחיד שעוזר לי להשאיר אותו פתוח זאת את
15:14
דום קוסטנזה: אוי יצא לך מופלא
חלום הזדמנויות

*: כן, לא ראיתי טעם לתקן
15:15
דום קוסטנזה: איך לעזאזל שולפים חרב כזו של זכרונות של כל הילדות של התעללויות והשפלות ורעל אוטו אימיוני

*: תרגיל מעניין שעשיתי לעצמי היה לכתוב את כל הזכרונות שלי
תנסה
15:16
דום קוסטנזה: ושל אימפוטנטיות להלחם בו וחוסר אהבה
איך ממציאים אהבה בחיים כשמעולם לא חווית אותה או חשת אהוב
תרגיל כזה יהיה לי כואב מדי כרגע
15:17
*: בדיוק
כואב, ואז מתקשרים את זה החוצה
ואז קצת פחות כואב, ואז עובר זמן ופחות כואב

דום קוסטנזה: זה יהיה טו מאצ' ואז אני רק ארצה שיגמר ואז ארצה לאכול ולישון כדי לברוח

*: אז תאכל ותישן כדי שתברח

דום קוסטנזה: זה לא ישאיר אותי מחובר לחלון ההזדמנויות
15:18
*: אם תרצה, תנסה

דום קוסטנזה: לא רוצה לברוח
זה לא מרגיש נכון

*: אז אל תברח

דום קוסטנזה: זה מקום עדין ושברירי
אני לא רוצה לאבד חיבור

*: נכון

דום קוסטנזה: ולעשות משהו שהוא טו מאצ' יגרום בודאות לחיבור הזה להשבר
15:19
*: אז אל תעשה
זו רק הצעה

דום קוסטנזה: אני צריך ללמוד לסמוך על התחושות שלי

*: לחלוטין

דום קוסטנזה: גם הדחף האלים לעשות יותר מדי הוא לא נכון והרסני
הכי חשוב זה להשאר אין טאצ'
לא לאבד את זה
15:20
דום קוסטנזה: כל השאר משני לצלילות הזאת

*: (אפשר לעשות דברים עם צלילות)

דום קוסטנזה: אבל כן, אולי אני צריך להיות בתקופת נזירות ממושכת ופשוט להגות בדברים שוב ושוב ושוב
15:21
דום קוסטנזה: אני לא מוצא שום דבר חיצוני בעולם בחוץ שיכול להחליף את זה
למרות שאני כל כך רוצה

*: מה עם לדבר את זה פיזית?

דום קוסטנזה: לבד או עם עוד מישהו?

*: מה שיותר נוח לך
15:22
דום קוסטנזה: אני מרגיש שזה מה שאני עושה עכשיו

*: אני מתכוונת
פיזית לדבר
להוציא מילים מהפה למרחב
15:23
דום קוסטנזה: פיזית לדבר מכניס כל מיני משתנים מסיחים שרק מושכים לכיוון של לעמעמם את הצלילות

*: לא מסכימה

דום קוסטנזה: איך את יכולה להסכים או לא להסכים, זה האמת הסובייקטיבית של הסיפור הפרטי שלי
15:24
*: נכון
ועדיין

דום קוסטנזה: ח, זה לא עוזר לראות את החדר עם המילים 'אבא מכה' פה בזוית העין

*: זה מעמעם?
15:25
דום קוסטנזה: זה מכאיב בצורה מסיחה

*: גם הפלטפורמה היא הסחה

דום קוסטנזה: דווקא לא
15:26
*: איך לא?
15:27
דום קוסטנזה: זאת הפלטפורמה המיטבית למצב בו אני מצוי כרגע
15:28
*: תסביר

דום קוסטנזה: אני הכי בטוח
בלי תחושות של מה שמציק לי כשאני עם אנשים שרק יוסיף לכל הכאב והדיכאון והיאוש ויהיה שוב טו מאצ'
15:29
דום קוסטנזה: אני לא יכול שהכל יהיה מסודר לרעתי
אני מצד אחד צריך להרגיש חיבור לכאב המקורי ומצד שני להרגיש שאני במקום בטוח
שוב, איזון דקיק ושברירי
15:30
דום קוסטנזה: לא לחשוב על הקול שלי או שלה בטלפון או איך אני נראה ומריח במציאות
לא להוסיף מסיחים
15:31
דום קוסטנזה: אני מרגיש שהאנרגיה שלי הולכת ומדלדלת
החלון הולך ונסגר

*: אז אולי
במקום לחשוב על איך זה לא ייסגר
תנצל אותו כל עוד פתוח?

דום קוסטנזה: איך?
15:32
*: בעיקר תנסה לחבר אותו להווה הפיזי

דום קוסטנזה: איך?
15:33
*: אמרתי כבר את איך אני חושבת

דום קוסטנזה: לא
זה לא מתאים לי

*: תשב ותכתוב את כל הרצף מחשבות

דום קוסטנזה: זה יותר מדי
15:34
*: עזוב לכתוב זכרונות
פשוט תכתוב את מה שעובר עליך כרגע

דום קוסטנזה: אני כל הזמן מרגיש שאני צריך חיבוק חם ומגן של אם
התחושה הזאת לא עזבה אותי אף פעם

*: ואם חיבוק של אם לא יעזור?

דום קוסטנזה: זה הדבר היחיד שמרגיש כמו משהו שיכול להטעין אותי
15:35
דום קוסטנזה: אין לי מושג
ז ה הדבר היחיד שהתודעה שלי זועקת כל הזמן

*: זה עזר פעם?

דום קוסטנזה: אף פעם לא מצאתי את האם הנכונה
15:37
דום קוסטנזה: כמובן שלא ממש עוזר שאני עושה כל דבר אפשרי להרחיק כל אם שמתקרבת אלי

*: אז אם עכשיו אתה חושב רק על זה
15:38
דום קוסטנזה: בין אם כמבחן תמידי או מנגנון מקדים נטישה
15:39
דום קוסטנזה: את רק איתי?
15:40
דום קוסטנזה: נו באמת *, ציפיתי ממך ליותר

*: אני רק איתך
אמא שלי מדברת איתי

דום קוסטנזה: אה, אוקיי
ד"ש

*: אל תהיה לי חרדתי עכשיו
ח
בחזרה
15:41
דום קוסטנזה: אמא שלי לא לידי

*: לך, לא לאמא שלך
15:42
דום קוסטנזה: אני חרדתי עכשיו כי אני הכי קרוב למקום של הפצעים
ולא לקבל את תשומת הלב הראויה כשאני ממש צריך זה אחד מהם
15:43
*: כולם צריכים ולא מקבלים כנראה

דום קוסטנזה: לא נראה לי שהאחיינית שלי תסכים איתך

*: בת כמה היא?

דום קוסטנזה: ח, רבע לשלוש
15:44
דום קוסטנזה: אבל בינתיים זה נראה מבטיח
אל תהיי פטאלית

*: חלילה פטאלית
רק גדלה
בגלל זה גורים הם כאלה חמודים, אגב
15:45
דום קוסטנזה: זה בסדר מצידך אם אני אשים את השיחה בבלוג?

*: אין לי בעיה

דום קוסטנזה: תודה
15:46
דום קוסטנזה: אני אשים במקום הכינוי שלך כוכבית

*: איך שתרצה

דום קוסטנזה: ואמחק כל אזכור למילים כמו '*'
או *