בהמשך לתהיותיי המוסריות באשר להתנהלות עם קדושת מוסד הקילור, מחויבות למיניהן ושאר קישאים אספר על התנהלותי מליל אמש. זה גם משמש כסוג של תא וידוי טהר.
זה היה בסדר לשטוח בפני אחת את הרצונות שלי לגביה, לומר שכדאי שנתנתק לגמרי בנקודה הזו אבל שאשמח למצות כל מה שאני חושק בה איתה ברגע שתשתחרר?
או שגם זה סליזי מדי. בנוסף אציין שאין לי מושג למי היא כבולה. כבוד השופטים.
בנוסף לכך זה נתן לי את המוטיבציה לשוב ולהפוך במושגים כמו נאמנות, פוליגמיה, פוליאמוריה (אפשר ככה?) אנד סאצ'.
איך אני הייתי מרגיש כשזו שאיתי מקבלתצ'ק פתוח שכזה מאיזה נוכל סליז?
ובכן, בשלב הנוכחי הייתי מקנא רצח. אבל זה רק בגלל כל מצבורי חוסר הביטחון ורגשי הנחיתות שעדיין טמונים בי.
בגדול ני חושב שאולי זה המקום היחיד בו אני מאמין בקפיטליזם החזירי שלוח הרסן של ביבי ורייגן.
אני חושב שכל בנדם צריך להיות עם מי שימקסם את האושר שלו.
ולפי מה שהיא אמרה זה מריח כמוני. אז אנחנו חייבים לעצמנו לנסות את האינטראקציה בינינו.
עכשיו, בקשר לאצילות של לסתום ת'פה כשמישהו כבול בהתקשרות זוגית - לא יודע. הפדנטיות המוסרית שלי צועקת לי היה טהור היה טהור. אבל תכלס, זה קצת כמו הקונספט של בעלות של בני אדם ומדינות על אדמה. ורכוש. לא?
גם פה - ולו מתוך דחיפות תשוקת אי ההחמצה של משהו גדול שיקרה בין שני אנשים. כן, נו, אצלי הכל תמיד גדול. קרן פלס של בלוגים שכמותי. וכן, אני יודע שלא תמיד אני מפסק כיאות. אהמממ איפה הייתי
כמו בסרט הוליוודי עם חתונה עם ההוא הלא נכון בסופו - יש דברים שצריכים להאמר ושיחלחלו.
וזאת הייתה בסך הכל כנות. התוודתי על תשוקותיי ורצונותיי והצבתי תנאי בלתי יעבר של ניתוק כל קשר עד אם וכאשר.
עוד לא הייתה לי אהבה\התאבות דו-צדדית. אומרים שזה סבאב. אבל רעיונות ותמונות מנטאליות ואידיאולוגיות יש בשפע.
אני חושב שמה שהכי מסתדר לי עם איך שאני רוצה להיות ותפיסתי את קונספט מיצוי החיים הוא מציאת אהבת חייך, שאחרי הרגעות שלב הכימיקלים הבוערים ביניכם תהווה נמל יציאה וחזרה למיצוי כל אינטראקציה אפשרית עם בנדם שמשהו בו מדגדג לך משהו.
אני חושב שהחיים זה לא רק להשתדל לקרוא כל ספר אפשרי. ולטחון אותו עם האדם האהוב עליך ביותר. זה גם לקרוא כל אדם אפשרי שעושה לך את זה. ולטחון אותו. בין אם מנטאלית ובין אם הוליסטית עם האדם שאתה הכי אוהב.
קנאה נובעת משני מקומות - חוסר ביטחון ותחושת בעלות.
אף אדם הוא לא של אף אדם אחר.
בני אדם צריכים להיות אחד עם השני מתוך בחירה של האדם שהכי טוב להם להיות איתו באותו רגע.
כן. שוק תחרותי נטול רסן.
אה, זה גם נובע מחרדת הנטישה שלנו לרגע שנהיה פחות יפים, מתוחים ואטרקטיביים.
כן, גם גברים מפחדים מזה.
אבל, ובגלל זה אני גם רואה נישואין כעוד ריטואל חסר מהות אמיתית, אין צורך בכבלים. למעט תמונות מחרמנות אצל בונדג'.
אייל גולן צדק בקטע הזה. בנדם גם צריך סנדוויץ' עם שוקולד לפעמים. לא רק סטייק אנטריקוט. אני כמובן גם אוהב סושי ושניצל ולפעמים שווארצה וגם מאוד לאכול ת'ראש עם החפירות שלי לכל מי שבהסכמה או לא בהסכמה ואני גם לא יודע איך הוא היה מגיב עם אילנית במלעיל הייתה אפילו מנשנשת איזה חמוץ בסופר כשאפחד לא היה רואה, אבל אני אולי טיפה'לה איזה שלבון קדימה בהתפתחות האנושית. ולא בגלל שהוא תימני. טוב, לא רק. נו הנה הייתה מתנת היומולדת שלי למישהי.
שרק יגידו שאני כפוי טוב ואוכל חינם ולא זוכר חסדי נעורים במושבי הקובבות.
אז זהו. עוד מנת בשר רבע יומית שלי. מקווה שתהנו. אני בהחלט ננתי. חיקוי חסר השראה, דרך אגב. הוא שווה הרבה יותר הפרידמן הכה מלא חיים הזה.
ביוש }{
לפני 15 שנים. 28 במרץ 2009 בשעה 5:14