ואהבת.

ללכת ברגל באמצע הלילה. מחשבה ממוקדת ושועטת.
להיות בטוח בעצמך. במה שאתה צריך לעשות.
ללמוד מנסיון העבר שלא צריך ללחוץ על עצמך להיות אך ורק אכבר גבר שבעולם מושלם. לדעת שאולי יבואו חולשות ופשרות ופיק ברכיים ברגע האמת.
תכלס, הסיבות היחידות שאני צריך להתחשב בהן הן כיף ואהבת אדם. וגם לזיין את מי שמגיע לו שיזיינו אותו. אבל זה סייד בנפיט.

אני מצמיח בראש את דמות ההורה שמעולם לא הייתה לי. הוא אומר עכשיו לילד הקטן המפוחד והכאוב שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. והוא עדיין יעריך אותו. לאהוב זה כבר שלב הורות מתקדם.
הוא יכול ללכת מחר לבית ספר להתמודד עם הבריון ועם החיים. והוא יכול לא.
הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה וזה לא יפגע כהוא זה בלגיטימציית המהות שלו.

אני הגעתי בעבודה לשלב בו אין לי מה להפסיד. אני הבוס של עצמי מעתה ועד הודעה חדשה. אלא אם כן הבוסית שלי שדמותה הושחרה אט אט במהלך החודשים תוציא איזשהו מהלך מבריק מהשרוול ותזכה מחדש באמוני והערכתי. והיא יודעת לדבר.
זה בערך הדבר היחיד שהיא יודעת.

זה קצת מאכזב אותי ומפחיד אותי שאחרי כל השיעורים שאבא שלי נתן לי במניפולציות של סמנטיקת ההתרחשות בא מישהו ומצליח לבלבל אותי דווקא בדרך האשכנזית ביותר.
אבל, שוב. מותר לי לטעות. מותר לי להיות הכי טמבל תמים בעולם. מותר לי אפילו לא ללמוד מהטעויות החוזרות והנשנות שלי.
כדאי לי שאלמד.
אבל אני לא מוכרח לעשות כלום. מלבד להשתדל לא לפגוע במזיד באנשים אחרים. וכן, אנשי הצ'אט, אני יודע שיש לי הרב מה להשתפר בתחום הזה.
וכן, קול הקולות מהעבר הרחוק והקרוב שפגעתי בהם. כן.

אבל אם נחזור לעניין המרכזי שנזנח לרגע לטובת דיסקליימר חשבון נפש, במה שציינתי טמון בדיוק ההבדל שהופך את החיים מדבר קשה ומתמשך שהכל בו נקנה בהרבה כאב וזעם למשהו שגם יכול להיות כיף.

ההבדל בין כדאי לי ואני חייב.
וזה מתקשר לבכלל תיאוריית חיים יותר רחבה שהיא בערך ההבדל בין מאמני ההתעמלות המזרח אירופאיים שחובטים במתעמלות שלהן, מרעיבים אותן וגערים בהן עד שמעטות מהן זוכות במדליות זהב. ולאורך שנים.
לבין אלה שמבינים שזה רק ספורט. וקודם כל צריך להיות מענצ'.

מותר לי לעשות מה שאני רוצה כל עוד הוא לא פוגע באופן לא סביר באדם אחר.
אני לא בחרתי לבוא לעולם הזה.
אני בהחלט לא בחרתי את המציאות אליה נשאבתי לאוויר העולם.
אני לא חייב שומדבר לאפחד. מלבד הכרת תודה לאלה שעזרו לי בדרך. ושוב, גם אם אני זורק עליכם רעל מדי פעם ומלכלך מאחורי הגב ועושה עוד דברים אנושיים מגעילים. תודה.
אני רוצה להיות אדם יותר טוב. לא בשבילכם. בשבילי.

אני לא חייב לעמוד בציפיות של אפחד מלבד עצמי. גם של אלה שממש עוזרים לי. עזרה אמיתית באה בלי חשבוניות מס. ובטח לא בדרישת החזר של ויתור על כבוד עצמי, עקרונות וביזוי האדם שעזרתם לו. או סתם להכנס לו לנשמה על זה שהוא קורא עיתון בזמן הפסקת עשר ויותר מדי "מתנתק".

יכול להיות שגם מצלילות הדעת והאנרגיה הממוקדת האלה לא יצא כלום. כמו עם הרבה דברים בחיי.
אבל על הזין שלי. מותר לי. מותר לי להביא מוחטה ישר בלא מספיק רטוב של העין של ההוא שאומר לי שאני צריך להיות ככה וככה בקבסה שלי. גם לו אני לא חייב כלום.

ותודה לכל אלה שהיוו לי השראה לאדם שאני רוצה להיות במהלך השנים והעניקו לי מתבונתם. האוסקר הזה הוא גם שלכם. אהמממ.... הפרס נובל לשלום.
אהמממ... מלכת קניון הזהב באשקלון.

וואלאק את...