יותר מדי אנשים פוגעים באנשים אחרים ויוצאים נקיים מזה.
יותר מדי אנשים שותקים על פגיעות שנעשו בהם. וממשיכים לבוא למסיבות כי הם לא רוצים להפסיד מעגל חברתי. ו- "למה שאני אתן לו לנצח ולגרום לי לא לבוא יותר".
יותר מדי אנשים מיואשים מכך שמשהו יוכל להשתנות.
יותר מדי אנשים מסתכלים רק על הערך הכספי שבן אדם משאיר בסופו של יום ופחות מדי על צורת ההתנהגות שלו.
יותר מדי אנשים ממשיכים לחייך ולהתנהג בסבבה ולהיות אחוקים לכאלה שהם יודעים שפגעו.
מעט מדי נידוי והרחקה ממקומות בילוי מתרחשים פה.
יותר מדי כל דאלים ובריון גבר.
פחות מדי ניצחון לתבונה ולמוסר.
וכולם שותקים.
כי "למה שאני אלחם מלחמות של מישהו אחר", "למה שאפרק חברות של כמה שנים".
אבל בשאלה של חברות וערכים אני יודע מה אני מוכר קודם.
כי מי שגורם לך לוותר על ערכיך בכך שאתה ממשיך להיות חבר שלו. הוא לא חבר מלכתחילה.
ודבר נוסף.גאלונים של דמעות תנין שהיו מעיפים לנו את רננה רז מהעיניים לכמה שנים נשפכו על הסטיגמות שמופעלות על ה"קהילה" הזאת. על איך שרואים אותנו מבחוץ.
אם אנשים נוגעים פה בחופשיות בגופם של אנשים אחרים. והסנקציות המופעלות נגדם הן חישוב של התועלת הכלכלית היותר גדולה מבין האנשים והכריזמה והמעמד בקהילה. אז משהו פה באופן יסודי מאוד דפוק.
וכן. יש פה פריצת גבולות מסחררת. אולי אני שמרן אבל אני לא מבין איך אנשים לא אינטילגנטיים מוסרית מספיק כדי לא לתת לאווירת הפריצות והסליזיות (אותן אני דווקא מעודד) ולפריצת הגבולות הזעיר-בורגנים לספק להם כר נרחב להפרת המרחב האישי של אחרים.
אז תכלס. באופן שהדברים מתנהלים היום, מגיעה לנו כל ההסתכלות השלילית שקיימת על "המסיבות סאדו" האלה.
בושה ל-VIP. (פרפראזה על תוכנית ריאליטי, הקשר לאושיית קהילה שלא הכרתי בחיים מקרי בהחלט)
לפני 15 שנים. 14 ביוני 2009 בשעה 5:03
