ואהבת.

את מיוחדת לי באופן בו את לא מעוררת את השדים הרעים שלי. (חוץ מהיום לפני שהלכתי)
באופן בו את ממש עושה לי להיות יותר טוב.
לחשוב פעמיים לפני דבר ציניות או רישעות חסרת טעם.
באופן בו את לא מנסה לעורר רגשות אשם שממילא טבועים בי בדנ"א הפולני.
באופן בו את נינוחה וכל כך לא נוירוטית.
זה כמו לנוח.
באופן בו את רוצה באמת לשפר ולצוח ולחיות ולחיות טוב יותר. כמוני.
ועושה למען זה ולא רק מתקשקשת על זה לדעת.
באופן בו את מדברת על מה שמפריע. ולא בוחרת להעלב ולשחק במשחקי תנחש מה אני מרגישה וצריכה.
גם זה. כל כך משחרר את הנשימה.
והנתינה שלך עצומה ואת לעולם לא מסתכלת על מה את תקבלי חזרה. מה שעושה לי לרצות רק לתת ולתת.
ואת מופלאה באופן בו את אל האנשים שאת אוהבת. מבלי לדבר על זה. מבלי ליחצן את עצמך כשאת כזאת. מבלי אפילו לחשוב על זה. את חיה ונושמת את זה.
וזה כל כך המשפחה שהייתה צריכה להיות לי.
והנינוחות הזאת בה אפשר לזרוק עטיפות של דברים על הריצפה והעולם לא יתמוטט. זה כל כך תרופה מתמשכת ל-OCD שלי.
וגם זה מקסים. 😄

ואיכשהו בניגוד לכל בת חברה נשית שפגשתי בחיי שהצלחתי להוציא ממנה את בין דברים טובים גם הרבה רעל ונוירוטיות בך אנ מעורר רק טוב. ועוד טוב. וזה משחרר אותי מהתחושה הא-פריורית שאני תמיד לא בסדר.
או לפחות, זה יוכל לשחרר אותי.
ומבובנים מסוימים את אחד האנשים הכי בוגרים שפגשתי. במקום הזה שמחפש את דרך ההרמוניה. שהוא כל כךחזק ובטוח בעצמו שהוא לא צריך ליפול למקומות של המחלוקת והפגיעה.
ובזה טמון כוח אמיתי. בניגוד לשאר תכשירי איפור ג'ובינאיילים אחרים.

אני חושב שאני מזהה בגרות אמיתית עם רוגע. עם זיהוי של כיוון הטוב האמיתי. ומכך לשליטה עצמית שלא נותנת ליפול למקומות שמביאים לסיפוק רגעי אבל לסתמיות בטווח הארוך. ולריב. ולמשקעים.
יש לא מעט אנשים שמדברים על הרבה דברים. על בגרות. על נתינה על מה שליידי אמורה להיות. על מה שכוח אמור להיות. על צמיחה וגדילה.
את לא מדברת. את עושה.
ואחרי כל כך הרבה אנשי מקסם שווא. עם הרבה רהב מילולי אבל אפס צמיחה אמיתית ועשייה שמשנה באמת שכבר מגעיל אותי לראות סביבי. לראות אותך עושה ומנצחת ונותנת ואוהבת זה משהו חדש שמקדם אותי לפאזה אחרת.
אני בר מזל שהופעת בחיי.

ואת מוכנה להקשיב. וללמוד ממני. ולנסות את הרעיונות שלי. ולפרגן לי כשזה מצליח.
וזה גם כוח שאין לאנשים בשל גאווה ופחד ילדותי מאיבוד שליטה.
אני בר מזל שהופעת בחיי.