ואהבת.

יש בי כל כך הרבה מקומות.
שהם כל כך מרוחקים.
שלפעמים אני מרגיש שחלקם לא אמיתיים.
שאין קו ישר ליניארי שאפשר לראות לכל אורכו ביניהם. זה חייב להיות טלפורטר.

קשה לדברים להרגיש אמיתיים ככה.
קשה להשיג משהו כשבמבט חוזר ו*כאילו* יותר מדוקדק הוא מתגלה עם דפקטים שלא ראית בחנות.
זה המקומות הגרועים בתספורת שלא ראית כשהוא שם את המראה הקטנה מול המראה. האומנם?

מצד אחד אני מודע לכך שיש בי צורך אובססיבי-חרדתי להתאפס על המציאות מייד. בנעיצת והיתפסות בולדוג על הנראטיב הראשון שאני רואה. מצד שני - אם אין אמת, אם הכל יחסי, אז מה כן יש. ומה אמור להניע אותך.

אם האנושות הייתה מסודרת בדירוג רשימתי במקום של ההבנה הכללית של המציאות\לא מציאות הייתי מדורג מאוד גבוה. והייתי מייחל למישהו אפילו מקום אחד מעלי שיעניק לי נחמה, ודברים שאני לא יודע, ומשהו שיחזיק יותר לאורך זמן להתפס עליו. עוגן יותר מעוגן.