אומנם תשעה באב היום.
אבל בדיוק בגלל תשעה באב, החנייה בלי חשבון על אדום לבן (אותו העיריה לא אוכפת) ועל המדרכה ברחוב קטן ללא מוצא בטבורה של פתח תקוה מונעת מתושבי הבניינים הסמוכים לחנות ליד ביתם ואף מסכנת רכוש ובני אדם.
אבל כל אחד עם אלוהים, כל כך קל לו לדבר על אהבת חינם.
ומילא בתשעה באב. נגיד שיש נסיבות מקלות ואנשים לא רוצים ללכת את החמש דקות בגלל חולשתם בשל הצום. למרות שאני בטוח שכל אחד אחד תקע איזוארוחה טובה לפני שהוא נכנס לאוטו ונסע.
אבל זה כל סופשבוע ככה. וזה גם מלווה בהליכה חופשית על הכביש כאילו יום כיפור לא בא רק פעם בשנה. כשמדי פעם איזה ילד שובב מקפץ לכביש במפתיע. אבל אבא הולך על הכביש. אז זה בסדר.
אתם רוצים אהבת חינם?
בואו נתחיל מלא לתת לנו סיבות לשנאת חינם.
אני לא מפריע לאורח החיים שלכם. אל תפריעו לשלי.
תגדילו קצת ראש. תבינו שכשאתם מפוצצים את הרחוב הקטן והמסכן שלנו במכוניות אנחנו לא יכולים לחנות ליד הבית שלנו.
וזה מעצבן במיוחד כשיש דברים כבדים לסחוב מהואטו.
ואני עוד כלום. אני עוד בחור צעיר (יחסית).
מה עם אישה זקנה שקשה לה ללכת וזה משפיע רבות על איכות חייה אם תחנה קרוב לביתה. ומה עם אנשים ההולכים להנאתם על המדרכה רק כדי לגלות שהמדרכה כולה חסומה בידי רכב מזדמן והדרך היחידה לעבור היא בכביש המלא במכוניות המשוטטות כזבובים מחפש מקום קטן פנוי לחנות בו.
אנשים יותר מדי מרוכזים בטקסים שבטיים. בקריאת פסוקים באוטובוס. בתפילה משותפת שבאבסורד מדהים קוראת לאהבת חינם.
ומכל תוכנית בערוץ 1 הם מזיינים לך ת'מוח. איזה שניים תורניים שדנים בכל קוצו של יוד ומפליגים ומפליגים.
וכמה עוולות בארץ הזאת נעשות בשם אהבת משהו (נגידרגבי אדמה מחרמנים). או כמה שניות אחרי דיבור חוצב להבות על אהבה.
תהיו מענצ'ים לפני שאתם מרצים לי. בדברים הכי פשוטים.
לפני 14 שנים. 30 ביולי 2009 בשעה 17:53