לפני 14 שנים. 3 באוגוסט 2009 בשעה 7:25
והופ, חזרה לה האנרגיה לעשות.
לא יודע מה גרם לנפילה הזמנית. כנראה הלחץ מהמעבר לדירה, או שכימיה נוירולוגית. מי יודע.
כולי תקווה שיום אחד אשלוט לגמרי בתמודות האלה. אעצב את מצב רוחי בעצמי. אדע בדיוק ואיך ועם מי לאצת מזה.
עד אז אני מקבל את זה שלפעמים תהיינה תקופות שאצטרך לסבול אותן עד שתתפוגגנה.
כמו אם לילד עם קונדישן כרוני.
אלה הם כאבי הגדילה של גיל ההתבגרות השני שלי.
אבל לא יצאתי בידיים ריקות גם מזה.
אני יותר מאמין בדרכי. יותר חסון וחסין לעומת מה אחרים חושבים עלי.
יותר בגישה של זה אני - קבלו או לא. אני לא מתכוון לדור בתנהלות מתנצלת ואשמה עוד לפני שביררתי למה.
אני חף מפשע. וצודק וחכם ונכון עד שהוכח אחרת.
ואם טעיתי - זה לגיטימי ומותר ואנושי וטבעי. שום דבר כמעט הוא לא קריטי וסוף העולם.
בגלל זה הכל על הזין שלי. במובן החיובי.